Daddy's Girl

Chapter 1♡

הערות המתרגמת!

היי! שלום! רובכן מכירות אותי כבר מספרים שכתבתי, ממשתמשים קודמים.

ובכן, אני מאוד רציתי לנסות את חווית התרגום, ואני חושבת שהספר הזה הוא בדיוק מה שאני צריכה. הספר הזה הוא בין האהובים עליי בוואטפד, ואני חושבת שכולן צריכות לקרוא אותו.

אני מכירה הרבה בנות שמעדיפות שלא לקרוא באנגלית ולכן אני לוקחת על עצמי את המטלה הזו, כדי לחשוף אתכן לאחד הספרים המדהימים בוואטפד.

אני מקווה שתאהבו את הספר, ואף תמליצו לחברות. בנוסף, אני מקווה שכל מי שקראה תגיב ותצביע!תודה רבה לכן, ושיהיה שבוע מדהים!:)

נקודת מבט: ג'סטין.

קושר את העניבה מסביב צווארי, אני צופה בתנועותיי במראה. לסתי ננעלת וההתרגשות נרגעת בעת שאני בודק את שעוני. 5:36 אחר הצהריים. המכירה הפומבית מתחילה בעוד כשעה. איזו מכירה אתם שואלים? מכירת הבייביגירל שמגיעה לעיר הערב. אתם רואים, אני "דאדי דום", עשיר ומפורסם בזה. אני נערץ על ידי רבים אם להיות כנה. אני מנהל בלוג של DDLG (דאדי דום/ליטל גירל) כשיש לי זמן חופשי מהעבודה כמנכ"ל החברה שלי, "ביבר תעשיות בע"מ". יש לי מיליוני עוקבים, ומטרתי היא לחנך ולעזור לדאדי דומ'ז ובייביגירל'ז צעירים לעשות את הטוב ביותר ולנצל את הפוטנציאל שלהם. אני גאה בבלוג שלי ובמאמצים שאני משקיע בו.

בכל מקרה, אתם בוודאי תוהים למה אני רווק? ובכן, בקיצור. הבייביגירל האחרונה שלי, קרלה, בגדה בי עם דאדי דום אחר. הייתי כה עצבני ושבור לב כשתפסתי אותם, במיטה שלי מכל המקומות. היינו ביחד ארבע שנים כשזה קרה ובאמת חשבתי שהיא האחת.

התגברתי על זה מאחר וזה קרה לפני שנתיים טובות במיוחד, אבל גופי עדיין נמתח בזעם וגועל כשאני חושב על זה, ולחשוב שאהבתי את האישה הזו.

דפיקה בדלת קוטעת את מחשבותיי. "היכנס." קולי הצרוד והעמוק מהדד ברחבי החדר, והדלת נפתחת. אני לובש את ז'קט חליפת הארמני שלי ומסתובב להביט במשרת שלי, הארולד.

"אדוני, המכונית שלך הגיעה." מבטאו הבריטי נשמע, אני מהנהן ומכפתר את הז'קט. "תודה, הארולד. אתה משוחרר להלילה, אני יוצא אל המכירה הפומבית." אני נותן לו חיוך קטן וכמעט בלתי קיים, ויוצא מחדר השינה. אני עושה את דרכי במורד המדרגות ונותן לאשתו של הארולד, אמילי, שהיא גם העוזרת שלי, ניפוף קצר לפני שאני יוצא מהדלת אל מכונית הבוגאטי מדגם ויירון השחורה שלי.

אני נוקש באצבע שלי נגד ההגה, עצבני על הפקק "הקליפורני" ומגרד את רקתי ביד השנייה. לאחר שלושים דקות מתישות, אני מגיע לבית המכירה. אני יוצא מהמכונית ומוסר את המפתחות אל הנהג המחנה. לפני שהוא הולך, אני רואה את החיוך הגדול כאשר הוא מביט על הרכב, ומושך אותו בידו. אני מחזיק אותו בעזרת צווארון חולצתו, ומקרב אותו לפניי הזועפות והמוכרות. "אם יש אפילו מיקרו שריטה על הרכב שלי כשאחזור, אני אהרוג אותך ואעשה שזה יראה כמו תאונה, האם יש בנינו הבנה מר." אני מביט על תגית השם שלו. "וויט? אני אדם חשוב. זה יהיה קל." אני משחרר אותו בדחיפה כשאני רואה את הפחד בעיניו.

אני נאנח ומסדר את עניבתי בשנית בעת שאני נכנס אל הבניין המואר בקושי. "הא, מר. ביבר! איזהו הפתעה!" גבר, עם מבטא צרפתי שניתן להבחין בו ניגש אליי. "כן. אני החלטתי סוף-סוף להיות הבעלים של בייביגירל נוספת, ואחרונה. אני חייב לבחור בחוכמה, אז יש לך הצעות?" אני שואל בעת שאנחנו הולכים. "כן! מספר 15 נרשמה לפני כמה ימים והיא מאוד מקסימה. היא בת 19. בתולה. יפהפייה! ואתה יכול לראות שהיא באמת רוצה להיות כאן בניגוד לבנות האחרות שעושות את זה רק בשביל לעשות סקס. היא אחת מהבייביגירל'ז האמתיות שראיתי בזמן האחרון. דיברתי אתה לכמה רגעים, והיא הקטנה החמודה ביותר. היא בהחלט מישהי ששווה להביא הביתה אל אימא, אני אומר לך זאת!" אני מקשיב בסקרנות, ומחייך חיוך מעושה. "ובכן, אינני יכול לחכות לרגע שאראה את גברת מספר 15 הקטנה."

לאחר שהוא עוזב, אני עושה את דרכי אל חדר המכירה. אני מאמין שמספר בנות זיהו אותי מכיוון שאני שומע מספר צווחות מקדמת החדר. אני מחייך ומתיישב על אחד הכיסאות הנוחים. לאחר כמה רגעים, מוצע לי משקה וויסקי אך אני מסרב בנימוס. אני נוהג הלילה ואני לא רוצה להעמיד את הבייביגירל שלי בסכנה.

המכירה החלה לאחר זמן מה ואני צופה, לא מעוניין, בעת שאותו סוג של בנות נעמד על הבמה, אתם יכולים לראות שכולן בייביגירלס מזויפות. הן חושבות שסגנון החיים הזה הוא משחק. כף ידי נהפכת להיות "עצבנית" וכל מה שאני רוצה לעשות זה להשכיב אותן על ברכיי ולהראות להם איך עושים את זה בצורה הנכונה. יישרתי את גבי כאשר מספר 15 נשמע.

לעזאזל. היא האחת, אוקיי.

תלתליה הבלונדיניים-מלוכלכים היו קשורים לקוקיות, והיה לה דובי שהוחזק קרוב אליה. היא משכה בעצבנות בקצוות שמלתה הוורודה והמקושטת וגררה את רגליה הקטנות והחמודות שהיו מכוסות בגרביים שהגיעו עד לברך.

"רוזי דניאלס. בת 19. בתו-" אני קוטע את המנחה במהירות. "500,000 דולר." ואני בהחלט אציע גבוה מזה. כולם הסתובבו להביט בי בשוק. אני כמעט וצחקתי כאשר ראיתי את רוזי מפילה את הדובי שלה ואז, לאחר שהתאוששה מהשוק של האמירה שלי, היא מהרה להרימו. "א-אוקיי. 500,000 דולר הולכים פעם אחת.. פעמיים.. שלוש פעמים.. נמכר למר. ביבר."

גופי המתנוסס לגובה של כ-מטר ו-88 סנטימטר נעמד ואני עושה צעדים ארוכים ובטוחים לקדמת הבמה. אני נותן לדמותה המתפתלת מאושר של רוזי חיוך ענקי ופותח את ידיי. "בואי לדאדי, אהובה."

תודה שאתן קוראות!