High School D.G(עברית)

פרק 5

רק באחר הצהריים הבנתי שלא אכלתי כלום הבנתי שלא אכלתי כלום מאתמול .
והייתי גווועת ברעב , שמתי על עצמי טייץ שחור וחולצה רפויה אדומה , לבשתי כרגיל את האולסטאר האדומות שלי ויצאתי החוצה.
כשיצאתי כבר לא היו בחוץ הרבה ילדים , ורובם למזלי לא נראו כל כך מוזרים .
הלכתי לראשון שראיתי , ילד בעל עור שחור שיער שחור ועיינים שחורות הוא לבש בגדים צבאיים שחורים ונעלים שחורות . בכללי הוא פשוט היה שחור , ותאמינו או לא הוא היה הנורמאלי .
"הי אפשר שנייה? "
הילד הסתכל אליי במבט מוזר "מה ? "
אבדתי קצת חלק מהביטחון אבל לא מהחוצפה, ויש לי הרבה ממנה .
" איפה אוכלים כאן משהו ? אני עוד שנייה רוצחת כאן מישהו ואוכלת אותו" הוא הסתכל אליי בפליאה וצחק קצת " בואי אני יראה לך . אז...קוראים לי בלק" הייתי חייבת לצחוק , זה היה כל כך אירוני .
הוא צחק גם "וואו זה כל כך אירוני " הוא נאנח בציניות "אני יודע , את חושבת שלא אמרו לי את זה שמונים פעם רק היום" צחקתי קצת " לי קוראים קייסי, איזה חדר אתה?" שאלתי ופחדתי שקצת חציתי את הקו , הוא עדיין מלחיץ קצת .
"236 , איזה את?" ניסיתי להיזכר וגיליתי שאין לי מושג גירדתי את העורף ןצחקקתי במבוכה "ת'אמת לא בדקתי " הוא צחק ואני הצטרפתי אליו , היה נחמד סתם ככה לצחוק . בלי לדאוג .
כשהגענו לחדר האוכל הוא אמר שהוא חייב ללכת ואני נכנסתי פנימה . מסתבר שאנחנו אוכלים עם הגיבורים.
התיישבתי באחד הכיסאות והייתי בהלם, מסתבר שלא כל הגיבורים הם דובוני אכפת לי מנצנצים. היו גם הרבה שנראו כמוני . שמחתי שאני לא עד כדי כך פריקית התיישבתי בקפיטריה ואז זה קרה , היידים שלי זהרו בכחול שמילא את כל החדר.
כל מה שהגעתי בו קפא וכל המילים בחדר הסתובבו סביבי . לא ידעתי מה לעשות , אבל ידעתי שזה אשמתי הסתכלתי באחד המגשים הכסופים שהיו על הרצפה וגילית שהעיניים שלי שבדרך כלל שחורות זוהרות בכחול בהיר.
אחד המלאכים התקדם אליי להחזיק לי את הכתפיים תוך כדי מתחמק מנטיפני קרח ומים .
" תקשיבי לי , זה בסדר זה קרה לכולנו בפעם הראשונה , את רק צריכה לחשוב שהכול חוזר למצב הרגיל" ניסיתי וניסיתי אבל שום דבר לא קרה " אני לא מצליחה !" צעקתי בייאוש . הוא הסתכל אליי וחשב מה להגיד "תרגיעי את הכוח שבך " צעק בזמן שנטיף קרח קטלני מכוון יש לראשו בלי שהוא שם לב " תיזהרר!!" חסמתי כאילו את הנטיף עם היד וכול המים והקרח בחדר נרגעו, כשהורדתי את היד הכול נפל על הרצפה והוא הסתכל באימה על הנטיף המשונן שהיה אמור לשפד אותו .

***************************************
היי אנשים תודה לזשא''ג שעזרה לי לערוך את הסיפור.
תצביעו תגיבו זה באמת לא כואב , ואני שוקלת להמשיך לכתוב לעצמי ולא לפרסם אז תגידו מה דעתכם ,
תודה , פרץ😎😎