'היחידה'

פרק 40-"סהר, נכון?" -פרק אחרון

~נקודת המבט של שקד~

״סתמי קופה.״ אופיר הקניטה אותי.
״את אוהבת אותי.״ קבעתי בחיוך יהיר.
״נכון.״ היא אישרה בחיוך מתחנחן, צחקנו שתינו, התחבקנו. וכל אחת פנתה לדרכה.
זאת הייתה שעת ערב ותיכננתי כבר איך אני אחזור לחדר, אעשה לעצמי מקלחת טובה, אתלבש בבגדים הכי נעימים שלי, אכנס למיטה ואצפה באיזה סרט מצחיק.

~פלאשבק~

״אהה...״ היא פלטה אנחת הבנה ״זה בגלל זה בדיוק איך שהוא נפרד ממני.״ היא אמרה במעין תסכול.
״הוא מה?!״ מיד הזדקפתי במקומי ושאלתי אותה בהפתעה.
״נפרד ממני."ענתה.
״מה? אבל זה לא הגיוני, הוא אמר שזאת את זאת ש...״ התחלתי לחשוב בקול מבולבלת ומהורהרת.
״תיארתי לעצמי שזה מה שהיה.״ היא אמרה ובצד פיה ראיתי חיוך קטן.
״הוא בטח אמר לך שאני נפרדתי ממנו.״ היא אמרה הנהנתי בהזגמה. ״שיקר לך.״
הייתי מבולבלת, מבועתת, לא מעכלת וכועסת בעיקר.
״הטיימינג לא היה נראה לך מקרי מידי?״ היא שאלה כשראתה את סף הבלבול שלי. ״אני נפרדת ממנו דווקא כשהאהבה שלכם מתממשת.״ היא אמה וקולה נשמע נטול רגשות.
״אני לא מבינה איך את מצליחה לדבר על זה ככה בקלילות.״ אמרתי בכנות. עדיין הרגשתי גוש עומד לי בגרון וידעתי שאני מסוגלת להמשיך לבכות עדיין. והיא מדברת על זה בכל כך רוגע, כאילו זה בכלל לא מזיז לה משהו בלב.
״מתרגלים.״ היא אמרה ועדיין לא הסיתה את מבטה מהים אלי. ״בהתחלה זה קשה אבל אחר כך כשמבינים כמה זבל הוא וכמה הוא לא שווה את זה לומדים להתעלם ממנו ולא נותנים לזה להפריע לך.״
״אני לא מאמינה שהוא שיקר לי...״ מלמלתי בחוסר רצון לעכל ״אני ממש ממש ממש מצטערת.״ אמרתי והבכי נשמע בקולי.
היא הסיתה את מבטה אלי פעם ראשונה מתחילת השיחה ״אין לך על מה.״ היא אמרה וליטפה את ידי ״הוא עוד ישלם על זה.״ אמרה כמעין הבטחה.

~סוף פלאשבק~

והוא ועוד איך שילם את זה.

~פלאשבק~

״הם עוד שניה מגיעים.״ אופיר לחשה לי. הסתתרנו שתינו מאחורי שיח ליד שביל הגישה של הפנימייה. חיכינו לגולן ושלי שהיו אמורים לבוא בכל רגע.
״הנה הם.״ צעקתי בלחש והצבעתי אליהם מתקדמים אלינו.
״את הראשונה. מוכנה?״ אופיר שאלה.
״נולדתי מוכנה.״ אמרתי בחיוך מרושע.
״היא צחקקה בשקט ״בהצלחה!״ לחשה בנחישות ומבלי לעשות הרבה רעש יצאתי מהשיח והתקדמתי לכיוון גולן ושלי שעמדו עם הגב אלי.
״יפה שלי!״ קראתי בהתלהבות כשהייתי מספיק קרובה ושניהם הסתובבו. שלי הסתכלה במבט לא מבין ופניו של גולן קפאו בהבעה מבועתת.
״מה קורה?״ שאלתי, נעמדתי ליד גולן וכרכתי את ידיי סביב זרועו שהייתה בתוך כיס מכנסיו. הקרבה אליו הגעילה אותי והמגע שלו עוד יותר.
״מה?״ הוא שאל לא מבין.
שלי הלכה צעד הצידה כך שעמדה מולנו.
״שקד, מה את עושה פה?״ היא שאלה מבוהלת.
״מה?״ שאלתי בתמימות ״בסך הכל באתי להגיד שלום לחבר שלי.״ אמרתי וראיתי איך פניו של גולן מחליפות צבעים.
״שלי אל תאמיני...״ גולן התחיל להסביר בלחץ כשעוד קריאת אהבה נשמעה מאחורינו ועמדה שם לא אחרת מאופיר.
״ מה קורה אהוב שלי?״ היא שאלה וכרכה את ידיה כמוני מצידו השני בדיוק כמו שתכננו.
״מה את עושה עם החבר שלי בדיוק?״ היא שאלה אותי  בעצבים מדומים.
״חבר שלך? חבר שלי!״ השבתי וראיתי איך שלי ממש מתעצבנת.
״גולן?״ היא שאלה בעצבים.
״אני נפרדתי מהן נשבע לך!״ הוא הסביר וניסה להשתחרר מאיתנו אבל החזקנו אותו חזק ולא הרפנו.
״שלי נכון?״ פניתי אליה. השתדלתי לא לזלזל בה, בסך הכל היא לא אשמה.
היא הנהנה ״החבר שלך הוא יותר נחש ממה שנדמה לך.״ הזהרתי ״כדאי לך לשים לב.״הצעתי לה ואני ואופיר שחררנו את אחיזתנו. הוא התנער מאיתנו בגסות ונעץ  בנו מבט עצבני.
״כן. ומבלי לסכסך,״ אופיר הוסיפה ״ראיתי אותו בוהה בתחת של אחת הבנות בכיתה שלך באימון.״ אמרה ונעצה את מבטה החודר עמוק בעיניו. בזה שפגע בה ושבר לה את הלב.
״אני לא מאמינה!״ היא צעקה בעצבים ״חתיכת אידיוט!״ היא סטרה ללחיו בחוזקה ורצה משם.
״שלי חכי!״ הוא רץ אחריה ואנחנו ברחנו משם מתפוצצות מצחוק לא משאירות  לו זמן אפילו להסתכל עלינו במבט כועס.