'היחידה'

~פרק 1-כיתה שנייה~

היי בנות !! תודה כל התגובות מהבקדמה! אני מזכירה שהפרקים האלו ראשונים ושבהמשך הם משתפרים, אשמח לביקורת
קריאה מהנה ❤️

--- 15 שעות קודם ---

"סהר קומי!" שמעתי דפיקות על דלת חדרי. פקחתי את עיניי בקושי ומצמצתי בגלל שאור השמש שבקע מהתריסים סנוור אותי ורציתי רק לצלול בחזרה אל המיטה.
"סהר?" הדפיקות התחזקו מעט ושמעתי את קולה של אמא שלי, קרנית. התעלמתי מקריאותיה והתהפכתי במיטה וקברתי את ראשי בין שתי כריות כדי לעמעם את הרעשים ולחזור לישון בשקט.
"סהר קומי בבקשה אנחנו לא רוצים שתאחרי," שמעתי גם את קולו של אבא שלי , שלומי, אומר בנועם מעבר לדלת.
"אני קמה...אני קמה..." נאנחתי בייאוש וקמתי מהמיטה והתחלתי להתקדם בצעדים רשלנים לכיוון חדר האמבטיה הפרטי שבחדר שלי.

רגע רגע רגע ... שכחתי להציג את עצמי!
היי, קוראים לי סהר אהרון.

חגגתי שמונה-עשרה לפני כמה חודשים ואני גאה להגיד שאחרי 12 שנים קשות ומעייפות, גם אני סיימתי אתמול י"ב ואני לא צריכה ללכת לבית הספר יותר.
אז למה אני צריכה לקום בשבע בבוקר ביום הראשון של החופש הגדול אתם שואלים? התשובה של רוב האנשים ההגיוניים הייתה 'כי יש לה עבודה' או 'כי היא צריכה להגיע לבקו"ם' וגם 'כי היא התנדבה לעזור להורים שלה עם האחים הקטנים' הייתי מקבלת, אבל התשובה שלי, היא הכי ילדותית ומעצבנת בעולם, 'כי אני הולכת לפנימייה', כן כן מה שאתם שומעים. אני בת פאקינג 18, סיימתי י"ב, מבחינה חוקית אני רשאית לעשות כרצוני בכלל ואני עדיין קמה בשבע בבוקר, כשהציפורים עדיין חורפות, בשביל ללכת לפנמייה שההורים שלי כל כך מתעקשים שאני אלך אליה.

תסבירו לי מה הבעיה שאני אלך להילחם כמו כל הילדים בגילי, אשרת שנתיים בצה"ל, אחטוף קצת שבתות, אשן באוהל עם עוד שמונים בנות, אקרע ת׳תחת באימונים אבל כשכל זה יגמר אני אחזור הביתה ואנהל לעצמי את החיים כמו כל בן אדם רגיל? אבל לא! ההורים שלי מתעקשים על הפנימייה.

בכל מקרה, יש לי שיער שחור חלק ומדורג עד הישבן, עיניים חומות כהות וגדולות, ריסים ארוכות, שפתיים בשרניות ואני שזופה... כמו כל תמניה אחרת. כן אני תמניה שלמה וגאה! ובנינו אין על ג'חנון!
אני לא שמנה ולא ארזב, ועוד פרט קטן... אני די נמוכה.. מה נעשה?! דברים טובים באים באריזות קטנות. לפעמים אני יכולה להיות מאוד עצבנית! וכשאני עצבנית? כדאי לתפוס מחסה. אבל כמו שאני מתחממת מהר ככה אני גם מתקררת מהר וחוזרת למצב הרגיל.

אני חברותית ומלאה בשמחת חיים. כן, זה די נשמע כמו משפט מאתר הכרויות אבל זאת האמת. אני תמיד אוהבת להיות מוקפת במלא מלא ילדים וחברים. שתמיד יהיה שמח ותמיד תמיד לחייך!
יום בלי חיוך הוא יום מבוזבז!
ובחזרה לסיפור שלנו...

שטפתי את פני וסירקתי את השיער הארוך שלי וסידרתי אותו עם קצת מים וקרם.
נכנסתי לחדר בחזרה ופתחתי את אחת מהמזוודות שהכילו כבר את כל הציוד שלי והוצאתי מהם סנדלים חומות, שורט בהיר בגזרה גבוה וחולצה רופפת שהיא ממש קצת בטן לבנה עם משפט באנגלית שבחור. מרחתי אודם אדום כדי שייתן קצת צבע ושמתי קצת מסקרה למרות שאני לא צריכה. ענדתי כל מיני תכשיטים שונים למיניהם וארגנתי לעצמי תיק צד עם האייפון, אוזניות, משקפי ראיה ועוד כמה דברים חשובים, לקחתי את המזוודות שלי וירדתי למטה.