'היחידה'

פרק 25-זה לא מה שאת חושבת

~נקודת המבט של סהר~

ברגע ששמעו את קולי התנתקו שניהם. הבלונדינית נראתה מופתעת ולא מבינה ואילו רז היה מופתע ונראה אבוד, כאילו לא ידע איך להגיב למצב הזה.
״סהר זה לא-״ הוא התחיל אך אני קטעתי אותו ״זה לא מה שאני חושבת?״ שאלתי ברטוריות. על פני עטיתי הבעת פנים רגועה ובטוחה אך בתוך תוכי רציתי להתפרק.
״כאב לה הגרון ורק בדקת? או דווקא שהיא היתה צמאה אז הואלת בטובך והשאלת לה קצת נוזלים?״ ידיי היו על מותני והטתי את ראשי מחכה לתשובה מרז הנואש.
״רז מה הולך פה?״ הבלונדינית שאלה.
״נעים מאוד, סהר,״ אמרתי והושטתי לידי ״חברה שלו. ״ הוספתי וראיתי איך הוא נע בספה בחוסר נוחות.
היא באה להושיט את ידה אך מהר החזרתי את שלי ״אני לא רוצה לדעת איפה היתה היד הזאת לפני כמה רגעים.״אמרתי בגועל. שיערתי לעצמי שהוא לא סיפר לה עליי ושהיא לא אשמה אך הרצון העז להחזיק את הדמעות ולשמור על תדמית חזקה עודד אותי לומר לה את זה.
״סהר אני יכול להסביר,״ הוא אמר בקול שקט.
״זה בסדר, אני לא צריכה פירוש, אני יודעת טוב מאוד מה ראיתי.״ אמרתי גם אני בשקט ממש נלחמת בדמעות.
״אני באמת רוצה רק לדבר איתך.״ הוא נעמד והתקדם אליי כמה צעדים מנסה לשכנע אותי.
״אתה מגעיל אותי.״ אמרתי בסלידה, לוקחת צעד אחורה ומרימה את ידיי לגובה כתפיי כנגעלת ממנו.
פתחתי את תיקי והוצאתי משם את הקופסה של הקאפקייקים והנחתי על השולחן בסלון ליד השמפניה והפירות ״שיהיה לכם בתיאבון.״ אמרתי ויצאתי הדלת במהירות שיא הדפתי בחוזקה את דלת השער וברחתי למכונית שלי. הקלדתי את הקוד, הנעתי והתחלתי בנסיעה ורק כשהייתי מספיק רחוקה, הסכמתי לעצמי לעצור בצד ולהתפרק.

~נקודת המבט של דור~

״מה עושים עכשיו?״ החזרתי את מבטי מהדלת שממנה סהר יצאה לפני כמה שניות אל אדיר שנשען עם מרפקיו על השולחן שהפריד בנינו.
״מחכים.״ ענה במשיכת כתפיים.
״אתה חושב שהיא תעשה את זה?״ שאלתי.
״עם סהר כבר אי אפשר לדעת,״ הוא אמר באנחה.
״ואיך אנחנו מוודאים שזה באמת נעשה?״ שאלתי.
״אתה תלך אליה מאוחר יותר היום ותברר.״ אמר והרים את שפופרת הטלפון ״ותסלח לי אבל הדברים שסהר אמרה גרמו לי לחשוב שלא יזיק להרים שיחת טלפון קטנה הביתה.״ הוא הוסיף.
״תמסור דש.״ אמרתי ויצאתי מהחדר.
נכנסתי למגורי המדריכים והתקדמתי לכיוון החדר שלי. כשנכנסתי דבר ראשון היה לעשות לעצמי מקלחת חמה ונעימה שתרגיע אותי. יצאתי ולבשתי בוקסר שחור והדלקתי את המזגן על חום כדי לא להתקרר, נכנסתי למיטה ונתתי לעצמי להירגע.

~פלאשבק~

״בוקר טוב,״ אמרתי כשנכנסתי לבית משפחת אהרון.
״בוקר טוב מאמי, מה שלומך?״ קרנית אמרה מהמטבח.
״הכל טוב, את צריכה עזרה?״ שאלתי.
היא הביטה בי מאחורי כתפה ״לא זה בסדר מותק, תעלה לאדיר הוא למעלה מאמי.״ היא אמרה ואני התקדמתי לכיוון המדרגות.
״שלום!״ קראתי כשנכנסתי לחדר של אדיר. הוא היה מול המחשב חצי שוכב חצי יושב על כיסא הגלגלים הכחול, משחק בסוני פלייסטיישן כשהשלט השחור בידו.
״באת בול בזמן אח שלי,״ אמר ״קח.״ זרק לעברי את השלט השחור השני שהיה מוכר לי כבר. אני ואדיר חברים טובים ואני מבלה אצלם המון, בעיקר בגלל המצב בבית.
״אז מה אח שלי עולה ליב׳ אה?״ שאלתי בחיוך.
״כן... עוד שנה וזה נגמר.״ אמר ויכולתי לשמוע את חיוכו אך כבר לא יכולתי לראות כי הייתי שקוע בדמויות המתרוצצות על מסך.
״שנה הבאה תרגיש איך זה להיות הכי גדול בחטיבה.״ אמר לי.
״אני מת כבר להכיר את כל הכוסיות של התיכון!״ אמרתי בטירוף.
הוא צחק ״מתלהב.״
״מתנשא.״ זרקתי לעברו והתחמקתי במהירות מטיל שירו לעברי.
״מודה.״ אמר והמשכנו לשחק בשקט עד שנשמעו דפיקות על הדלת.
״אתה לא עונה?״ שאלתי כשראיתי שאדיר נשאר אדיש.
״אם זה כל כך חשוב להם הם ידפקו עוד פעם.״ אמר במשיכת כתפיים. ואז בבום הדלת נפתחה בחוזקה ״למה אתה לא עונה?!״ ראינו את סהר, האחות הקטנה של אדיר, בכיתה ה׳ עומדת בשילוב ידיים ועם פרצוף עצבני בכניסה לחדר.
״מה את רוצה גמדה?״ שאל.
״שתוק!״ היא צעקה לעברו בקול גבוה מעט ״היי דור,״ היא אמרה לי בחיוך ואני החזרתי לה אחד. היא היתה כזאת חמודה, ממש אישה קטנה בתוך גוף קטן עוד יותר.
״אמא אמרה שתבואו כי האוכל מוכן.״ היא אמרה.
״טוב אנחנו באים.״ הוא אמר, כיבינו את המשחק ויצאנו אחריי סהר לכיוון שולחן האוכל.