לעסתי את המסטיק שלי בקולניות, וצחקתי לעצמי מהסירטונים של החיות שראיתי ביוטיוב, לא בדיוק ערב שישי סוער.
רועי יצא מהחדר לבוש במכופתרת לבנה, עם ג׳ינס בצבע כחול ונעלים לבנות, ואיתו הגיע גל של ריח גברי שאי אפשר לעמוד בפניו, השיער שלו היה מסורק לאחורה כמו פעם, ולרגע הבנתי מה מצאתי בו.
בחנתי אותו בזמן שהוא שם סיגריה אחת מאחורי האוזן שלו, פעם ערס תמיד ערס.
״אני מבין שאני נראה טוב, מאיך שאת מסתכלת עלי״ הוא אמר עם חיוך מרוצה, וגיכחתי, לאן הוא הולך? למה לא הוזמנתי?
״לאן אתה הולך?״ שאלתי אותו ושמתי את האייפד על הכרית
״יוצא לחגוג את השלוש שנים המסריחות האלה״ הוא אמר מאושר, ובחנתי אותו שוב ״לקחת את הטבעת?״ שאלתי אותו עם חיוך
״טבעת?״הוא שאל מבולבל, והתיישב לידי בספה
״הטבעת שתיקח איתך כדי שבנות יבינו שאתה תפוס״ אמרתי עם חיוך ״כי אתה נראה רווק רצח״ אמרתי לו, והוא חייך אלי
״למה שאני לא ילך עם הרצועה שלי וזהו?״ הוא שאל ולקח לי כמה דקות להבין, גיכחתי והוא צחק והושיב אותי עליו
״איך זה שלא הוזמנתי?״ שאלתי טיפה פגועה, אני לא חושבת שאני צריכה להסתיר מרועי כשאני נעלבת ממנו או משהו.
״לא יודע, זה חרא מועדון ולא מתאים לי שכל העיניים שם יהיו על האישה שלי״ הוא אמר וגילגלתי עיניים, זה מחמיא לי, מצד שני הוא חייב להפסיק להיות כל כך רכושני.
״וחברות של החברים שלך מהפלוגה יבואו?״ שאלתי אותו והוא נישק את הצוואר שלי, ״לא יודע כן, יש מצב״ הוא מלמל לתוך הצוואר שלי, קמתי ממנו, הוא נאנח בחוסר סבלנות, כאילו אין לו כוח לזה עכשיו.
״ובמה אני שונה?״ שאלתי אותו, והוא בא לדבר, אבל קטעתי אותו, עכשיו אני מדברת.
״אני אפילו לא מכירה את החברים שלך מהפלוגה, אפילו לא שמות, כלום.״, אמרתי לו בשקט, והוא לקח נשימה עמוקה
״את לא צריכה להכיר אותם״ הוא אמר עצבני, והסתכלתי עליו בזלזול
״ולמה לא?״ שאלתי אותו, כמעט צועקת, מנסה בכל הכוחות שיש בי שלא, כי בזמן האחרון אנחנו רבים יותר מדי ונמאס לי.
״כי את חלק שונה בחיים שלי, וזה חלק שונה. ושני החלקים האלה לא אמורים להיפגש בחיים״ הוא צעק עלי, והתיישב ליד החלון כשהוא מדליק את הסייגריה שהייתה מאחורי האוזן שלו.
״אתה אף פעם לא מספר לי כלום, ממה שעבר עלייך בצבא, אני סיפרתי לך הכל,כל הזמן,כל יום״ אמרתי לו ונעמדתי מולו
״את משווה?״ הוא שאל והסתכל עליי בזילזול, שהיה קשה לפספס אותו.
״את באמת משווה להיות משקית תש, ללוחם?״ הוא שאל בעצבים ונעמד מולי, הסייגריה כבר עפה מהחלון, והסתכלתי עלין מבולבלת
״למה אתה מתכוון?״ שאלתי אותו בשקט, והוא תפס את השיער שלו בעצבים
״עשיתי דברים יולי, מהסוג הזה שאני לא גאה בהם״ הוא אמר לי והקול שלו נטף שנאה, שקצת הפחידה אותי.
עברתי את הגבול? אולי הוא באמת לא רוצה לדבר על זה?
״איזה דברים?״ שאלתי בשקט, והוא חייך אלי חיוך עצוב ״את יודעת מה הכי מפחיד אותי?״ הוא שאל עצבני, והמשכתי להסתכל עליו בשקט
״שאני מפחד שאם אני יספר לך, תפסיקי לאהוב אותי״ הוא אמר כועס, ונאנחתי
״זה לא אפשרי״ אמרתי לו וליטפתי את הפנים שלו, קצת נדקרת מהזיפים שלו, הוא העיף את היד שלי וזז ממני
״יש סיבה שלא מדברים על השירות שלי בבית הזה, ואם תחזרי לנושא הזה, כנראה אני יצטרך למצוא מקום חדש לגור בו״ הוא אמר עצבני, ולקח את המפתחות שלו והסיגריות מהשידה, ותוך שניה קפצתי מהטריקת דלת שלו.
נאנחתי והתיישבתי על הספה בחזרה, מה קרה פה הרגע?
לא רציתי להישאר לבד, והייתי צריכה לדבר עם מישהו, לקחתי את הפלאפון מהשולחן ושלחתי הודעה לחגית
״אני צריכה שיחה״ שלחתי לה
״אני באה״ היא החזירה אחרי משהו כמו חמש דקות, נאנחתי וקמתי לדלת, נעלתי אותה ונכנסתי להתקלח.
יצאתי מהמקלחת, ולבשתי חזייה ותחתונים ומעליי פיג׳מה עם נקודות וורודות ולבנות של ניקי.
התיישבתי בסלון, בזמן שסירקתי את השיער שלי, ודפקו בדלת, כל הזמן הזה של המקלחת, הצלחתי לחשוב רק על רועי המזדיין הזה, הוא רציני? אני ימצא בית חדש לגור בו, כאילו מי אתה חושב אתה?
הרגשתי טיפה אשמה, אבל שנאתי להרגיש ככה, במיוחד כי אני לא אשמה, הוא יכל להגיד יפה ולא להפוך את זה לריב אחד גדול.
פתחתי את הדלת, וחגית נכנסה עם פיג׳מה, בחנו אחת את השנייה ופרצנו בצחוק
״את רצינית שיצאת ככה מהבית?״ שאלתי אותה בזמן שהיא ניכנסה וסגרתי את הדלת, היא צחקה והינהנה ״לא היה לי כוח להחליף״ היא אמרה והתיישבה איתי בפוך במיטה, בחדר שלי ושל רועי.
התכרבלנו במיטה והיא חייכה אלי ״דברי״ היא אמרה וצחקתי
״אני ורועי רבנו״ אמרתי לה ושיחקתי עם האצבעות שלי ״מדוע״ היא שאלה מופתעת בציניות, וגיכחתי, כשאני מתחילה להסביר לה כל מה שקרה.
״נשמע רציני״ היא אמרה ולקחה את המסטיק שהצעתי לה, והנהנתי
״גם סער היה ככה שתדעי לך״ היא אמרה והריקנות הזאת הופיעה אצלי, זה קורה כל פעם שמזכירים את השם שלו, או כשאני רואה תמונה שלו.
וכל פעם לפני השינה, את הולכת לישון עם התחושה הזאת שחסר לך משהו.
״באמת?״ שאלתי בשקט, והיא הינהנה ״הצבא דופק את כולם, במיוחד מי שביחידות כמו של סער ורועי״ היא אמרה והסתכלתי עלייה עצובה
״הם עושים דברים, יולי, ומתמודדים עם דברים שתודה לאל שאני ואת לא היינו צריכות להתמודד איתם״ היא הוסיפה ולקחתי נשימה עמוקה
״אבל הוא לא מדבר על זה, עם אף אחד״ אמרתי לה עצובה והיא נאנחה
״את לא יכולה להכריח אותו״ היא אמרה בשקט, והרמתי את המבט אלייה והיא ניסתה לחייך אלי, אבל ראיתי את העצב בעיניים שלה .
״זה קשה, לדבר או להיזכר בדברים שקשורים אליו״ אמרתי לה והיא חייכה אלי חצי חיוך
״זה כואב, ככל שהזמן עובר, את מבינה שהוא לא הולך לחזור״ היא אמרה, וניגבתי את הדמעות שברחו לי
״את יודעת, אין רגע שאני לא חושבת עליו, במיוחד מאז שגילינו שאת
בהריון״ אמרתי לה והיא חייכה אלי
״הוא היה יכול להיות אבא כל כך טוב״ היא הוסיפה בשקט, ושתינו פרצנו בבכי, כל אחת בבכי שלה.
מרגיעה את עצמה, בזמן האחרון אני לא בוכה, הפעמים היחידים שאני בוכה הם הפעמים הכי לא קשורים, כשאני שומעת שיר שסער אהב או אחד כזה שמזכיר לי אותו, או כשאני הולכת ברחוב ורואה מישהו שדומה לו מאחורה, ואני באה לרוץ אליו, ואז נזכרת שזה לא הוא.
ואלה, אלה הפעמים הכי כואבים שיש, במיוחד כשקורה משהו, והדבר היחידי שאני רוצה לעשות זה להתקשר ולספר לו, ואז אני מבינה שאני לא יכולה, ואלה באמת הפעמים שאני נשברת בהם.
״אני מצטערת, סתם העצבנו אחת את השנייה״ חגית אומרת, ואני מנסה להתאפס על עצמי, אני מחייכת אליה ומנגבת את הדמעות
״זה בסדר״ אמרתי לה עם חיוך חמים ״תה או שוקו חם?״ שאלתי אותו עם חיוך גדול יותר ונילחמתי בדמעות כדי שיפסיקו לצאת, לפחות לבינתיים, והיא צחקה, וניגבה את הדמעות שלה ״שוקו חם״
היא אמרה והלכתי למטבח,הרתחתי טיפה חלב, וניסתי לנשום עמוק, בזמן שהדמעות המשיכו לרדת.
אני מקווה שתאהבו תשיר,קולדפליי הם אהבת חיי, ואני בדרך כלל שומעת אותם כשאני כותבת.
אז הרגשתי צורך לתת להם קרדיט על הפרק הזה.
