Black chapter 6 / part 1
אז ככה שיהיה לי יותר קל, החלטתי לעשות את הפרקים בחצאי פרקים (לא בהכרח על כולם.)
תהנו! Xx
אני קוראת את השעה מהשעון התלוי, שממוקם במרכז החדר שלי, זה כבר אחרי שבע ולא התחלתי לעשות משימה אחת!
אני לא מצליחה לשמור על קצב קבוע כשמחשבותיי קופצות ממקום למקום.
הן קופצות מהר מדי בכדי להיזכר בראשי.
ההרגשה אחרי אתמול גדלה מאז שהתעוררתי. למרות שלא שתיתי אתמול בלילה, אני עדיין מרגישה מוזר,חולה הייתי אומרת.
אם כך בני נוער מתעוררים בסוף השבוע מדי פעם: אני בטוחה שאני לא רוצה חלק בזה. זה נורא. למה לעזאזל מישהו ירצה לקום בצורה שכזאת?
אני מעכבת את השאלה,
מרימה את עצמי מהמיטה. שמתי לב שהלבוש שלי הוא עדיין אותו הלבוש ,כמובן מאתמול..
הבגדים השחורים מונחים על הגוף שלי. הנייר הטישו הלבן נמצא מחוץ - לחור של צוואר החולצה שלי. אני מסתכלת סביבי, הכל נראה במקום חוץ מדבר אחד-ג'יימס השיכור, שנמצא על הרצפה.
למה הוא כאן?
אין לי סבלנות להתמודד איתו כרגע ולכן אני משאירה אותו בדיוק כמו שהוא; פרוש על רצפת חדר השינה שלי ..
הוצאתי את הטישו הלבן מהחזה שלי, זורקת את זה לפח לפני שאני יוצאת מהחדר.
הילדה עם השיער האדום,מאתמול(פרק קודם-הערת המתרגמת) יושבת על הספה, מעשנת, הסיגרייה נמצאת בין ציפורנייה המעוצבות.
היא מחייכת אליי, אבל אני לא מחזירה לה חיוך.
"איפה קייט?" אני שואלת .
"אין לי מושג." היא מגיבה, מחזירה את תשומת הלב שלה לטלפון המשוכלל בחזרה.
אני נאנחת בתסכול, יכולה עדיין להרגיש את המוזיקה הכבדה מתנגנת באוזניי.
הקול לא עוזב את ראשי ואני לא יודעת מה לעשות כדי שהמוזיקה תתנדף ממני!
אני חוזרת לחדר שלי, מדליקה את האורות. ובתגובה שומעת את היבבות של ג'יימס , נע באי נוחות על הרצפה.
הוא נעמד אבל שני רגליו בגדו בו וראשו מתנגש בחזית המיטה שלי.
"מה לעזאזל!" הוא צועק, בכעס.
הניסיון הכושל שלו גרם לי להוציא צחקוק קטן מהפה שלי, הוא תופס את המבט שלי ומחייך במאור פנים.
"היי", הוא משפשף את החלק האחורי של עורפו (שעכשיו פצועה;)
"שלום". אני אומרת במבוכה, מסיטה את המבט שלי משלו.
"אתמול בלילה היה מדהים." הוא אומר ואני כמעט מקיאה.
הגבות שלי מתכווצות לקו ישר, החיוך שנח על השפתיים שלי הופך לקו ישר.
"סלח לי?"
עיניו מתקמטות למראה המבט הזועף שלי.
"התכוונתי למסיבה." הוא מתקן את עצמו.
סבלנותי התחילה להיגמר.
״בבקשה, תעזוב את חדרי ."
הוא מגלגל את עיניו.
"בסדר. אנחנו לא הזדיינו, את יכולה להירגע. אני פשוט השכבתי אותך לישון במיטה.."
אני לא מגיבה לניסיונו בלעשות את המצב יותר טוב, רק חשה הקלה יותר. איזה בלגן זה היה יכול ליצור. הו תודה לאל!
אני נותנת לו הנהון קטן ומובילה אותו החוצה מחדר השינה שלי, סוגרת את הדלת מאחוריו,
אני מורידה את הבגדים המלוכלכים שלי. נשארת בתחתונים כשאני מחפשת משהו אחר ללבוש.
לבסוף אני שומעת את קולה של קייט,
צרחותייה המגונות נשמעות מהמסדרונות של המעונות שלנו.
אני נאנחת בעצבנות בידיעה שהיא לא יכולה לשמוע אותי.
אני סוף סוף מוצאת זוג מכנסי טייץ, שאני ממהרת להלביש על רגליי.
החלק העליון שלי עדיין לא מכוסה, כאשר קייט נכנסת כעוסה לחדרי, השמלה האדומה שלה מאתמול מתאימה לעורה השזוף.
"אני יכולה לעזור לך?" אני שואלת.
מנסה לכסות את העור החשוף שלי בכל דבר נוכחי שנמצא מסביבי, היא כבר ראתה את הגוף שלי אז אני מוותרת על החיפוש..
עיניה של קייט משוטטות על פני החדר שלי עד שהיא מזהה את מה שהיא מחפשת.
היא הולכת לכיוון המכשיר, לא פונה אליי בכלל.
"ג'יימס הוא אידיוט. "היא אומרת,
לא מסבירה מה הסיבה ותופסת את מה שאני מניחה הטלפון הסלולרי שלו, היא מתחילה לפסוע לעבר הדלת וטורקת אותה אחרייה.
אני עדיין בלי חולצה,כי אני עדיין בחיפוש אחר החולצה.
הארון שלי הוא בלגן שלם, מעולם הוא לא היה ככה!
אני בדרך כלל שומרת את בגדיי במסודר אבל זה נורא!
זאת בטח קייט, היא מבלגנת את כל מה שהיא נוגעת בו.
(איזה ירידה ! -הערת המתרגמת)
אני מגלגלת את העיניים למראה, מרימה קפוצ׳ון כחול.
أنت تقرأ
BLACK // H.S
أدب الهواةאני עמדתי שם,רואה, איך היא העבירה את אצבעותיה ישר לדרך הנכונה לליבי All the rights reserved to- moannigharry_ © תודה רבה לlian_p שעוזרת לי לתרגם אותו אוהבת אותך ❤️
