BLACK // H.S

Black chapter 4

Black chapter 4
הפה שלי מתחיל להתייבש, אין לי מה להגיד לו בחזרה. כאילו חלק מהמוח שלי שמאחסן את הגדרות הנאום שלי -- עכשיו ייבש אותי-- מגיע כמעט לריצפה.

ליקקתי את השפתיים שלי, מרטיבה אותם "תשחרר." הקול שלי נשבר, נשמע קטן יותר ממה שהעדפתי שיהיה. במקום לעשות את מה שביקשתי, H התחיל לעצור את זרימת הדם בזרוע שלי. האזור הפך למשותק במהירות והתכווצתי מהכאב. הטבעות סביב אצבעותיו פצעו אותי קצת, מותירות את העור אדום מהרגיל.

"בבקשה." אני מסתכלת עליו, הכאב בקול שלי נשמע מספיק חזק כדי להזיז את ידו ממני.

הוא הפך לחסר תקווה, כאילו שהוא עשה מעשה רע, עיניו התרחבו יותר ויותר,
הוא מקמט את מצחו. אבל העובדה שאין לי מילים לדבר שולחת אותו להגיב ראשון.

״אמיליה.״ הוא לוחש, מזיז את שניי ידיו אל פניו, נחות להם בלסתו.

אני לא יכולה שלא להביט בו, אני בוהה בכפתורים שפתוחים על חזהו. הוא נאנח אבל לא זז. "מעולם לא נגעתי בתלמיד לפני." אני מופתעת. ממילותיו. אני מצפה להתנצלות לפחות.

הוא מרפה מהר מדי, אני מייללת , אבל הוא לא נראה לי שמע. אני מניחה שהוא לא מתכוון להתנצל...

אני צופה בו כשהוא אוסף את הספרים שלי מהמדרגות. אני עומדת,מחכה לו ,הוא הושיט לי את כל הספרים שנפלו ואומר.
"הנה." הוא ממצמץ ונמנע מקשר עין.

אני לוקחת אותם ממנו, מוודאת שאני מברישה את האצבעות שלנו. הוא מיהר להזיז את היד שלו, שריריו התחילו לזוז אל מתחת לעור שלי "מה הטבעות שלך אומרות?." שאלתי.

אני מסתכלת למעלה, מוצאת אותו כבר בוהה בי שתי גבותיו מקומטות. הוא רוצה להשיב אבל נראה מבולבל. כפות ידיי נהפכו ללחות אך הוא בתמורה הסתכל על הטבעות.

״זה כתוב בברייל.״ הוא עונה מעביר את השקט שנמצא בכיתה. הסתכלתי שוב על הטבעות שוב וראיתי שעיניי הכשילו אותי,הוא צודק זה באמת ברייל.

קצות אצבעותיי נגעו בקידמת הטבעת- הוא עקב עם עיניו אחרי אצבעותיי גם כן. אני עוברת עם אצבעי על הטבעת כמעט עשר פעמים, אבל עדיין לא מבינה את זה. מגפיו בנקישה אחת מחזירות אותי לחיים, אני מסובבת את הראש אליו רואה אותו מתקרב, עובר את הכמה אינצ׳ים שנותרו בינינו. אני יכולה להריח את המנטה משפתיו שוב. "זה," הוא לוחש, הייתי כמעט מחמיצה את דבריו אם לא הייתי עומדת במרחק זה.

כן. "אני אומרת, דוחקת בו להמשיך."

״אומר הנאה (תענוג)." הוא תופס את האצבע שלי פוגש את הקצה של הציפורן שלי, ולאט לאט מחליק אותו על פני השטח של המתכת העגולה. ואני מחייכת מהפשטות של המילה ,״תענוג״.