BLACK // H.S

Black chapter 3

Black chapter 3
כבר מאוחר וכואבות לי הידיים.
מחשבות התחילו לקפוץ לראשי אני לא חושבת שמכללה מסכימה שפרופסור יעשה דבר כזה לתלמיד למען האמת,
הפרופסור די מוזר לטעמי. וקצת צעיר
אני לא ממש מבינה מה בית הספר חשב שהוא קיבל אותו כמורה.

אני מסתכלת על תכנית הלימודים שוב.
שנכתב עם הגופן בסגנון הגישה שלו, שחור ונועז.
אפילו את שם המשפחה שלו לא כתבו.
כאילו הוא רוצה שלא נדע את שם המשפחה שלו, הוא פרופסור.
אני מגלגלת את עיניי.
אני פותחת את מסך המחשב הנייד שלי, ולוחצת על סמל האינטרנט.
אתר בית ספר צץ ואני מקלידה את שמו.
אני שמה לב שתמונה אחת מופיעה
הוא לבוש בחליפה אפורה, מכף רגל עד הראש.
הוא לימד מספר רב של כיתות מה שמגדיל את מעמדו באופן מיידי,
"אין סיכוי שהוא מלמד את כל אלה" אני אומרת לעצמי בלחש, הוא לא חכם במיוחד.
אני מחפשת שוב אבל הפעם בגוגל,
גוגל עושה אותי מופתעת שאין תוצאות,
אני נאנחת באכזבה. העובדה שמישהו צעיר כמותו מלמד ברמה כזו איך אין דאגה לעולם, הוא די צעיר
אני לא מבינה למה אין את פניו על כל הרשתות החברתיות.
אפילו יש לי דף בפייסבוק.
והעובדה שבו הוא קורא לעצמו פרופסור H מה זה בכלל.
שמו מביך?
התסכול שלי גדל והגעתי למבוי סתום
חייב להיות מידע עליו
חיפשתי שוב, הקלדתי האנק. אני מחכה אבל שום דבר לא קורה.
משהו חכם יותר שעולה בדעתי,
היימס. אני מקלידה את זה אבל אין תוצאות שוב.
המשכתי לנסות הנרי, וכן הלאה ניסיתי כל שם שעולה לי באות עם H.
.....
בבוקר התעוררתי ומשהו הפריע לי, נרדמתי על המחשב הנייד שלי וברקע שעון מעורר מצלצל ליד ראשי, אני לא מאמינה שביליתי כמעט כל הלילה בחיפוש מישהו.
הכיתה של פרופסור H מתחילה בול בזמן ואני עדיין לא צחצחתי שיניים. מיהרתי לחדר האמבטיה, אני בוהה בפרצופי במראה, האיפור מרוח על פניי
השיער שלי מבולגן .

אני לוקחת את המושב השלישי בשורה השנייה, וממתינה לכניסתו
רוב התלמידים האחרים כבר יושבים. כמה מהם מדברים. ולטובתי אני כבר יודעת על מי הם מדברים. אני מגלגלת את עיניי,
ומחשבות עולות לראשי בזמן שאני שוקעת במושב שלי,
זה לא איך שאני רוצה לבלות ימי חמישי בבוקר .
עברו עשר דקות מאז ששתלתי את הגופי על כיסא העץ
ועדיין הוא לא כאן, איזו הפתעה.
יש יותר משלושים תלמידים באולם ואני עדיין מרגישה לבד.

"מעולם לא תיארתי לעצמי שהוא יהיה צעיר." מתוך כל הדיבורים, אני מצליחה להאזין לאחד.
חברה שלה נראית כל כך מסכימה והיא מרימה את אחת מגבותיה ומצחקקת
"מעולם לא דמיינתי שהוא יהיה כל כך חתיך. "
שתיהן צוחקות, זה נשמע כאילו זאת השנה הראשונה שלהם בתיכון.
אני נשענת על הספרים שלי, כדי לשמוע מה הן אומרות,
"בחיים לא הייתי חושבת שהוא הומו" אני מגחכת
ניסיתי לקבל את תשומת הלב שלהם כדי שיסתכלו קדימה.
.
חייכתי לעצמי, והתיישרתי על מושב העץ.
ושילבתי את ידי.
כולם באולם ההרצאות והשעון מתקתק
עד שמישהו סוף סוף נכנס לחדר. אבל זה לא הוא, זה היא.
היא מכחכחת בגרונה, מיישרת את העמידה ומחייכת. "בוקר טוב תלמידים ".
בזמן שאחרים אוספים את ספריהם ועומדים לעזוב
" אני מצטערת אבל מר סטיי-"
היא לא הספיקה לסיים את המשפט ודלת האחורית נפתחה במהירות, היא בוחנת אותו. לפני שפתחה את פיה כדי לדבר הוא מרים את ידו כדי לבקש שקט ואומר.