הרגשתי ליטופים עדיינים על הלחי שלי , ופתחתי את העיינים הן שרפו לי רצח ״מלאך שלי״ שמעתי את הקול של רועי , ולקח לי שנייה להבין , רועי יושב על הרצפה ואני עליו , הראש שלי עדיין היה על החזה שלו והוא שתל נשיקות בראש שלי ״איך את?״ הוא שאל וחיבקתי אותו בחזרה , מתאפקת לא לבכות שוב ״למה לקח לך כל כך הרבה זמן לבוא?״ צעקתי עליו ודחפתי אותו ממני , כשאני נעדמת והוא אחרי , אני לא מבינה למה כל כך כעסתי , הרי ידעתי את התשובה לשאלה שלי , המפקד לא שיחרר אותו , ורועי רצה פשוט לברוח ואני זאת ששכנעתי אותו שלא .
אבל הרגשתי צורך לצעוק על מישהו .
״אני מצטער מלאך שלי , לקח לי זמן לצאת מהבסיס ועשיתי כל מה שיכולתי״ הוא אמר לי מתנצל , ומשך אותי אליו
הוא עדיין היה לבוש במדים שלו , ולא יכולתי להתעלם מהעובדה שהם הזכירו את המדים של סער .
המדים שהוא מת בהם .
״לך תחליף בגדים״ אמרתי לו בקול שבור , והרגשתי איך הדמעות עולות לי בחזרה
דחפתי אותו ממני והתיישבתי על הספה , בבית שלנו , שלי ושל רועי .
רועי יצא אחרי דקה מהחדר שלנו , לבוש במכנס בית אפור ובלי חולצה , כשהוא מחזיק את הפיג׳מה הוורודה הארוכה שלי ביד שלו , הוא התיישב לידי והעביר את היד שלו בשיער שלי .
לא התייחסתי אליו , פשוט המשכתי להסתכל על הטלוויזיה הענקית שלנו שהייתה כבויה .
״אני לא עוזב יותר יולי״ הוא אמר לי בביטחון , נשאר לו עוד שבוע לשחרור שלו , הסתובבתי אליו ובחנתי אותו ״רציתי שתהיה איתי שקוברים אותו״ אמרתי לו בשקט , והוא שיפשף את הפנים שלו
״אני מצטער״ הוא אמר והמשיך להסתכל עלי ״תחליפי בגדים״ הוא אמר לי בתחינה והנהנתי , הורדתי את הג׳קט ואחריו את הגופייה השחורה ולבשתי את הפיג׳מה שלי , ומיד אחרי זה הורדתי את הג׳ינס ולבשתי את המכנס הארוך שהיה טיפה גדול עלי .
רועי לקח את הבגדין ושם אותם על הספה הקטנה , השנייה
״מה עם השבעה?״ שאלתי אותו והוא משך אותי אליו , לא התנגדתי , הייתי צריכה את החיבוק הזה .
״דיברתי עם אמא שלך , הוא מת בחג ככה שאי אפשר לשבת שבעה ״ הוא אמר והנהנתי , תמיד שנאתי את סוכות . עכשיו יש לי סיבה מספיק טובה לתת לאנשים , סער לעומת זאת , אהב את סוכות יותר מכל חג אחר , הדבר שהוא הכי אהב זה לבנות את הסוכה , וללכת לחפש עם אבא שלי את האתרוג הכי טוב.
״על מה את חושבת יפה שלי?״ רועי שאל והרמתי את הראש אליו
״על זה שסער אהב את סוכות״ אמרתי לו עם חיוך , והוא צחק ״זוכרת שנה שעברה ? הוא החליט שעושים סוכות אצלו , בנה את הסוכה הכי יפה שיש רק כדי להרשים את ההורים של חגית ובסופו של דבר אבא שלה לא הרגיש טוב והעבירו את זה אליהם״ הוא אמר וצחקתי ״הוא כל כך כעס , שהוא התחיל לשבור את כל הסוכה״ אמרתי לו והרגשתי איך אני מתחילה לבכות ״ואז חגית אמרה לו , שבסוף אבא שלה מרגיש טוב יותר״ הוא אמר בשקט ויכולתי לשמוע את העצב בקול שלו , גם לו כאב . בשלוש וחצי השנים האחרונות , רועי וסער נהיו חברים ממש טובים , וכל פעם שרועי חזר הביתה , סער היה מעביר את רוב הזמן אצלנו , ביחד עם חגית חברה שלו .
מסכנה שלי , כמה כואב לה .
״אני יודעת שגם לך כואב״ אמרתי לרועי והוא הנהנן בעצב ״זה לא משתווה לכאב שלך״ הוא אמר ונתן לי נשיקה בראש , הסתכלתי על השעון והשעה הייתה כבר 09:00 בערב
״את רוצה שאני יכין לך משהו לאכול?״ רועי שאל אותי והינהנתי והוא חייך אלי ״טוסט״ אמרתי לו עם חיוך קטן והוא נעמד , לא לפני שהוא נתן לי נשיקה בראש .
הסתכלתי עליו הולך למטבח , ובחנתי את הקעקוע שנוסף לו עם השנים .
קעקוע אחד של הפלוגה שלו -גבעתי -שהוא עשה אותו בעורף שלו .
הסתכלתי על האצבע שלי , ושיחקתי עם הטבעת שלי (תמונה) לפני שנה וחצי רועי הציע לי , וכמובן שהסכמתי , החלטנו לקחת את הזמן ולחכות שהוא ישתחרר מהצבא ואז נעשה את הטיול אחרי צבא ביחד , ואז חתונה , המשכתי לשחק עם הטבעת , ועטפה אותי המחשבה הרעה הזאת שסער לא יהיה בחתונה .
ולא יראה את הילד הראשון שלי . ולא את הכלב שאני ורועי נקנה .
ולילדים שלי , לא הולך להיות דוד .
הרחקתי את המחשבות האלה ממני , בעיקר כי ידעתי שהן נכונות , ולהתמודד איתם זה כואב מדי .
״הנה״ רועי אמר ושם שתי צלחות על השולחן , אחד לי ואחד לו , ועוד צלחת עם מלפפונים חתוכים כמו שאני אוהבת ושתי כוסות מיץ תפוזים .
הוא התיישב מולי , והתחיל לאכול .
אני רעבה , אבל אני לא מוצאת חשק לאכול , זה פשוט יותר מדי מאמץ ולא בא לי .
״יולי תאכלי״ רועי אמר לי והסתכלתי עליו במבט מתנצל
״אני מצטערת שסתם נתתי לך להכין״ אמרתי לו ולקחתי נשימה עמוקה והוא הסתכל עלי מבולבל ״אני לא רעבה״ אמרתי לו בשקט ושמתי את השמיכה שהייתה זרוקה על הספה עלי ״יולי אני יודע שכואב לך , אבל את לא תתחילי להפסיק לאכול ולהיכנס לי לדיכאונות , אוקי?״ הוא אמר מיואש ועצבני והתיישב לידי , כשהוא מזיז את השיער מהפנים שלי
״זה כואב לאבד מישהו שאוהבים ובטח כשזה אח שלך , אבל אני לא נותן לך להתייאש , זה לא מה שסער היה רוצה ואת יודעת את זה , הוא תמיד היה נגד זה שתזניחי את עצמך״ הוא אמר לי עם חיוך ״קדימה, בקושי רואים אותך״ הוא הוסיף והרים את הצלחת , וחתך חתיכה מהטוסט והגיש לי אותה ״קדימה יפה שלי״ הוא אמר לי ביאוש ולקחתי ממנו את החתיכה , והוא חייך אלי .
חחחחחחח אוף אני אוהבת את סער, וכמה איומים שאני קיבלתי מה זההההה , לאחת אחת ממכן יש עתיד בעולם התחתון , מבטיחה.
