Someone To Lean On // H.S

15. שיווי-משקל

מצטערת שהפרק קצר, רציתי להעלות לכן היום, תהנו❤️

נ.מ ג׳וסלין

ברגע שלוקאס נעלם מטווח הראיה שלי, חריקת צירים נשמעה מכיוון הדלת, הדלת נפתחה לאט כל כך או שזו רק אני, אני לא יודעת אבל זה פשוט נמשך נצח,

איפה כל האומץ שהיה לי היום? לאן הוא נעלם?

הדלת נפתחה לרווחה חושפת את הארי הזועם, בלעתי את הרוק שלי הסתכלתי אל תוך עיניו ואז מייד מתחרטת על זה,

עיניו היו שחורות, לצערי כבר יצא לי לפגוש את העיניים האלה, ולפי מה שזכור לי זה לא נגמר טוב.

השפלתי את עיני לריצפה, בוהה בנעליו השחוקות, הוא לא דיבר, רק שתק ופינה לי את הדרך

אבל הרגליים שלי פשוט לא הסכימו לזוז, הן הרגישו כל כך כבדות, ״ג׳נה אל תגרמי לי לגרור אותך פנימה״ קולו הקשה גרם לי לקפוץ מעט במקומי וללב שלי לפעום במהירות,

״זה..ג׳ו..ג׳וסלין״ ציייצתי, כל האווירה גרמה לי לרצות לבכות, הקירות החומים של המסדרון, הדלת הגדולה, האור העמום והדבר שהכי גרם לי לפחד זה הארי ועיניו השחורות,

״זה לא פאקינג מעניין אותי, תכנסי עכשיו!״ הוא צעק עלי, גורם לי להתכווץ ולהיכנס לחדר שלו בצעדים זהירים,

הוא מצמץ כמה פעמים, גורם לעיני העורב שלו להיעלם, ולירוק המוכר לחזור.

הוא שם לב שבחנתי אותו טיפה יותר ממה שאני אמורה, והוא רק גילגל את עיניו ולא אמר דבר.

״את בטח שואלת את עצמך למה את פה?״ הוא אמר מתיישב על המיטה, בזמן שאני עומדת מולו ולא בטוחה כל כך מה לעשות עם עצמי,

הנהנתי קלות גורמת לו לגלגל עניים שוב ״יש לך פה ג׳נה, תשתמשי בו״,

נשכתי פנים הלחיים שלי והסתכלתי הצידה,
׳זה ג׳וסלין אידיוט, לא כזה קשה לעזאזל, ג׳וס-לין׳ חשבתי לעצמי מתעצבנת מעט.

הרגשתי שבוהיים בי, מייד הסתכלתי על הארי מוצאת אותו מסתכל עלי ומחייך חיוך משועשע,

הוא נעמד וניגש אליי, ״ג׳וסלין״ הוא ענה, כאילו שמע את מחשבותי והרים את ידו אל פניי, ניסיתי ללכת אחרוה אך ידו חסמה מימני כל תזוזה,

בידו הימנית הוא אוחז במותניי גורם לי להישאר במקומי ובידו השמאלית הוא מלטף את פניי בעדינות,

עינוי בחנו כל פינה אפשרית בפנים שלי

ואז זה שוב קרה, המתח הלא מוסבר הזה, העיניים האדומות, מצמצתי כמה פעמים והסתכלתי על שפתיו ואז על עיניו, וככה כמה פעמים, כאילו מחפשות אישור,

הארי רק בהה בשפתיי בציפייה, לא ידעתי מה לעשות, האדום אמור להעיד על סכנה, אבל שום חלקיק בגוף שלי לא אמר לי להתרחק, להפך.

בלי ששמתי לב כבר הייתי מספר אינצ׳ים בודדים מפניו של הארי, שנינו מסתכלים אחד לשני בעיניים,

׳למה הוא עושה לי את זה׳ חשבתי לעצמי, הוא יודע כבר שקשה לי להתנגד לו בצורה הזאת,

הרגשתי את שפתיו מלטפות את שלי קלות, נגעות אך לא ממש, כבר התחלתי לעצום את עיני, מחכה לשפתיו שיונחו על שלי.

״כי את התחלת״ שמעתי לפתע ואחיזתו בי השתחררה, איבדתי שיווי-משקל ונפלתי ישר על המיטה,

״כבר להוטה להיכנס לשם בייב?״ הוא שאל בשובבות בזמן שאני ניסיתי להבין מה קרה הרגע.

הסתכלתי עליו מתפשט, לא מצליחה להוריד את עיני מימנו, אך לא נראה כאילו אכפת לו כל כך, ברגע שהוא נשאר עם תחתוניו הוא נשכב על המיטה ממש ליידי,

לקח לי כמה שניות להבין מה עשיתי, מה אני עושה ומה אני אעשה,

קמתי מהמיטה ורצתי לכיוון הדלת, ׳בבקשה שהיא לא נעולה׳ מלמלתי כל הדרך אליה,

הארי מייד קם מהמיטה רודף אחרי,
״שלא תחשבי על זה אפילו ג׳וס, את תצטערי על זה״

לא עיניין אותי כלום חוץ מלצאת מהחדר הזה, פתחתי את הדלת שלמזלי לא היתה נעולה ורצתי במסדרונות, מחפשת את החדר שהביאו לי.

הסתובבתי לאחור כדי לראות אם הארי עדיין מאחורי, וראיתי אותו עומד כמה צעדים מימני,

עיניו היו שחורות שוב ואז קרה מה שכל כך פחדתי שיקרה,

׳אוויר׳ הגוף שלי זעק, התמוטטתי על הריצפה וכאב חד בחזה גרם לי לאבד את ההכרה.