האם זו אהבה או שנאה?

27

קמתי מהרגשה שמרימים אותי וכשפתחתי את עיני ראיתי שאני על ידיו של קייל הוא מחבק אותי אל חזהו השרירי
הסתכלתי מסביב רואה שהוא בדרך איתי לבקתה שלנו כנראה נרדמתי

לא הייתי מסוגלת להסתכל על פניו עכשיו אחרי שנשברתי מולו אוף באלי לדפוק את הראש בקיר על הטמטום שלי למה הייתי חייבת להישבר מולו מול מאפיונר שבסך הכל עשה איתי עסקה קטנה למה הוא חייב להיות כל כך חתיך לעזאזל ולמה הדבר היחיד שבאלי זה להתכרבל בידיו ולתת לו להגן עלי

״תוריד אותי״ אמרתי במקום לעשות את מה שכל כך רציתי לעשות
״לא״ אמר בקול שלא נותן מקום לויכוח למרות שאנסה בכל זאת ״למה?״ שאלתי ״כי שברת צלע ולא ישנת כמעט בלילה״ השיב
״למה אכפת לך?!״ שאלתי בעצבים ונתתי אגרוף לחזהו שלא הזיז לו

״כי אכפת לי אליסון! פעם אחת בחיים שלך תני לי לדאוג לך בלי ויכוחים על רגע!״ אמר בכעס
החלטתי לא לענות ופשוט לשתוק
הנחתי את ראשי על כתפו והרחתי את ריחו המדהים ריח גברי כל כך שאני יכולה להריח במשך שעות

אני יותר לא אתן לגבר היפה הזה לראות את חולשתי למרות שעכשיו הוא יודע מה היא
אנסים ופדופילים כשאני רואה מישהו נוגע במישהי אני לא מצליחה שלא לעשות משהו כי אני מזדהה אם איך שהיא מרגישה אני מרגישה את כאבה של להרגיש איך הבן אדם מחלל את גופך לוכד את נפשך ומוחץ אותה שובר אותך עוד קצת מבפנים
להרגיש שאת נגעלת מעצמך אני שונאת את ההרגשה הזאת אבל עברתי אותה כל כך הרבה פעמים שכבר התרגלתי שכבר אני אדישה לזה בגלל זה אני לא קופאת כשבן אדם נוגע בי בצורה כזאת ואני יודעת מה לעשות
כי פשוט עברתי את זה כל כך הרבה

הנפש שלי נשברה כבר מזמן אבל אני מרגישה שליחות לעזור למישהי שזה קורה לה גם אם זה יעלה לי בחיים אני אשמח לדעת שלפחות הצלתי נפש של מישהי
אני לא בן אדם כזה רע אני באמת לא אבל אני חייבת לשים את המסכה את החומות ששומרות עלי הן הדבר היחיד שמחזיק אותי ואם אפיל אותן אשבר
ואני לא נשברת אני לא נותנת לעולם הזה לנצח
אם העולם נגדי אהיה נגדו לא אתן לו לשחק בי ולשבור אותי

החיים הם לא רק כיף ולא הגענו לעולם רק בשביל להנות בו באנו בשביל ללמוד ממנו ללמוד מהקשיים ולהתחזק מהם אם לא נעשה את זה נפסיד לעולם

כי העולם זה כמו משחק הוא מביא לך בעיות אם נשארת בחיים עד הסוף ניצחת אם התאבדת נפלת ולא קמת אז הפסדת

הגענו לבקתה קייל הניח אותי על המיטה בזהירות הוא הלך לשירותים וחזר עם העזרה ראשונה
הוא התיישב מולי על ברכיו ״אני יכול״ הצביע על בטני כדי להרים את החולצה
הנהנתי אליו בהסכמה והוא הרים טיפה את חולצתי
היו כמה שפשופים על בטני וסגול גדול איפה שהצלע שלי ״מה לעזאזל חשבת לעצמך כשקפצת ממכונית שנוסעת במאה קמ״ש״ אמר ״על לברוח ממך״ השבתי בפשטות
הוא הביט בי והתחיל במלאכה חיטא לי את הפצעים תפר את מרפקי וחבש

״נראה ששתינו צריכים להיזהר על התפרים בשבוע הקרוב ואל תעשי תנועות חדות עם הצלע״ אמר
״ממש דוקטור״ אמרתי לו בציניות

״אני מצטער״ אמר אחרי כמה רגעים שהיינו בשקט ״לא הייתי צריך לצעוק עלייך ככה״ אמר ונאנח ״את מתנצל הרבה בזמן האחרון״ אמרתי בקלילות ״טוב יש לי הרבה על מה בזמן האחרון״ השיב

״צודק״ אמרתי החיוך חזר לפניו והוא צחקק צחוק כל כך יפה
הוא קם על רגליו והודיע שהוא הולך להתקלח

פתאום קלטתי שאני מחייכת למה אני מחייכת?

__________

פרק קצת קצר לא היה לי הרבה זמן לכתוב