האם זו אהבה או שנאה?

3

אנחנו עומדים בזירה שתינו מסתובבים אחד סביב השני מחכים שמישהו יעשה צעד.
למרות שהוא מתנשא וחושב שהוא יותר טוב ממני
באתי לתת לו אגרוף לפנים אבל כמובן שהוא חסם אותי עם ידו וניצלתי את ההזדמנות תפסתי את ידו סובבתי הרמתי אותו על גבי וזרקתי על הזירה
ישבתי עליו וחיכיתי שיפרוש כי אני גם מסובבת את ידו אבל הוא התפתל והצליח להפיל אותי ממנו
התגלגלתי אחורה וקמתי ישר ״נו קדימה תעשה משהו פחדן״ אמרתי כאשר הוא לא זז
כמובן שמה שאמרתי עצבן והוא נתן לי בעיטה אבל תפסתי את רגלו העפתי את רגלו השנייה עם רגלי והוא נפל אחורה ישר נתיי לו אגרופים לפנים והוא תפס אותי וסובב אותי אותי כך שהוא מולי
אבל נתתי לו ברכיה וישר העפתי אותו עם רגלי וידי לריצפת הזירה
הוא קם וגם אני קמתי התנשפתי טיפה והוא נראה יותר גמור ממני ״מה קרה כבר התעייפת רק התחממתי״ אמרתי בגיחוך
״אני יראה לך מזה ילדה״ הוא רץ אלי בכל הכוח כדי לתת לי מכות אבל זזתי לצד בדיוק ליפני שהספיק והוא נתקע בגומי
הסתובבתי אליו ״זה כל מה שיש לך בחור גדול ציפיתי ליותר״ אמרתי בנרקיסיסטיות והוא התעצבן שוב יש לי יתרון עליו כי הוא כל הזמן מתעצבן מדברים קטנים הוא רץ אלי שוב וגם הפעם זזתי והוא נתקע בגומי
לא הסתובבתי אליו הפעם והוא התקדם להפיל אותי אבל תפסתי בידו מאחורה הרמתי אותו על גבי והפלתי בחוזקה על הרצפה ישבתי עליו וחנקתי אותו ״אוקיי אוקיי אני מוותר״ אמר מתחנן שאעזוב אותו כשלא הצליח להשתחרר, עזבתי אותו וקמתי זה לא היה קרה קשה בכלל זה היה משחק ילדים
״אם זה החייל הכי טוב שיש לך אז אתה במצב גרוע גורילה״ אמרתי והתקדמתי לקיים שנראה עצבני כל כך שעוד שנייה יוצא לא עשן מהאוזניים ״לא הוא לא הכי טוב שלי פצפונת״ אמר כשנרגע קצת

״תביאי לי את המספר שלך ואני יתקשר אלייך אם התקבלת״ אמר לי קייל ״אתה מתחיל איתי״ אמרתי בנרקיסיסטיות ״אני לא צריך להתחיל איתך אם אני רוצה את תיהיה מתחתי עכשיו״ אמר והתחלתי לצחוק ״כן בטח בכל מקרה אתה לא צריך את המספר שלי כי אני לא מעוניינת להיות חיילת שלך״ אמרתי ״אז למה בדיוק עשית את המבחן הזה״ אמר בכעס ״כי משעמם לי וכי אמרתי לג׳ייקוב״ אמרתי בשיעמום ״אז עכשיו זה כבר לא תלוי בידייך אם את לא תיהיה חיילת שלי אני יהרוג כל מי שאת מכירה כולם ואני יגרום שלא תוכלי לעבוד בשום מקום אחר״ אמר והוא עדיין לא הצליח לעצבן אותי
״נחוש אתה למה אתה כל כך רוצה אותי כחיילת שלך?״ שאלתי ״זה לא עינייך״ אמר
״אני חושבת שזה כן עינייני אם אני חלק מזה״השבתי
״אני אמרתי שזה לא עיניינך אז תסתמי את הפה ותגידי לי אם את בעיניין או לא״ אמר בכעס לבן אדם יש בעיות עצבים קשות
״וואי וואי מה יש לך מה אתה במחזור״ אמרתי
״תעני!״ צעק
״אני אחשוב על זה ואם אתה כל כך רוצה את המספר שלי אז הנה״ לקחתי את ידו ולקחתי את העט שהיה לו בכיס רשמתי את המספר שלי על ידו והחזרתי את העט לכיס שלו ״בכיף ביי ביי גורילה״ אמרתי והוצאתי מהזירה ללכת להתלבש הסתובבתי אליו קצת וראיתי שהוא רותח מעצבים

התארגנתי החלפתי לבגדים שלבשתי ויצאתי מהחדר כושר התחלתי להתקדם לבייתי ואז שמעתי צעקות של מישהי נראה לי שהיא אפילו ילדה
אני לא אוהבת אנסים שמנצלים את הכוח שלהם על חסרי יכולת
התקדמתי לצעקות וראיתי שתי גברים על ילדה בת בערך 14 והם אונסים אותה.
הוצאתי את הרובה שלי ויריתי להם ישר בראש ידעתי שמול הילדה להתעלל בהם זה פחות חכם.

התקדמתי לילדה העירומה שרועדת על הריצפה בעטתי בגופות של שני האנשים ״בבקשה אל תהרגי אותי בבקשה״ התחננה בבכי התקופפתי אליה שנהיה פנים מול פנים אני עם פרצוף אדיש והיא מפוחד ״קומי מהרצפה ילדה״ אמרתי בקור היא קמה מהרצפה והסתירה את אבריה הצנועים ״תיתלבשי למה את מחכה״ צעקתי
היא מהר התחילה להיתלבש
אני לא בן אדם טוב ואני לא מתכוונת להיות נחמדה עכשיו היא צריכה להבין שלא תמיד יהיה מישהו שיציל אותה
״יש לך בית ילדה?״ שאלתי ״כ..כן״ גמגמה ״אבל״ אמרתי ״אבל אם אני אחזור לשם ככה אבא שלי יהרוג אותי במכות״ אמרה
נאנחתי אני לא מאמינה שאני צריכה לעשות עכשיו בייביסיטר ״בואי״ אמרתי והיא הלכה אחרי ״איך קוראים לך?״ שאלה בלחש ״אליסון״ אמרתי ״אני מלודי״ השיבה לי ״למה את עוזרת לי?״
שאלה כי עברתי את אותו הדבר ״אני שונאת אנסים״ אמרתי בקור ״ולמה את עוזרת לי עם אבא שלי״ אמרה והתחלתי להתעצבן ״אולי תיסתמי!״ צעקתי
״אם את רוצה שאעזור לך אל תישאלי שאלות לא נחוצות״ אמרתי יותר רגוע אך עדיין קרה

הגענו לבית שלי וליפני שפתחתי את הדלת שאלתי ״כמה זמן לא אכלת?״ שאלתי ״3 שעות״ אמרה ״שקרנית אל תשקרי לי כמה זמן לא אכלת!״ צעקתי בקור היא השפילה את מבטה ״יומ..יי..ם״ גימגמה
פתחתי את בייתי עם המפתח שלי ונכנסנו ״תיכנסי למקלחת מגבות בארון מתחת לשייש אני אביא לך משהו ללבוש וכשתצאי מהמקלחת תחכה לך ארוחת בוקר אני צריכה להתארגן לעבודה״ אמרתי
״תודה אממ רק איפה המקלחת?״ לקחתי אותה למקלחת ובזמן שהתקלחה הכנסתי לה ארוחת בוקר
ואכלתי תפוח אני לא ממש רעבה

מלאני יצאה עם מגבת עליה ושאלה ״את יכולה בבקשה להביא לי משהו ללבוש?״ היא כל כך ביישנית הראש שלה כל הזמן למטה ״תרימי את הראש שלך ילדה אף פעם אל תראי פחד או חוסר נעימות אחרת את הופכת לטרף קל במקום הזה״ אמרתי בקור ״למה את כל כך קרה כל הזמן?״ שאלה ״כי עברתי מספיק כדי להבין שאם אני לא יהיה ככה אני לא אשרוד״ אמרתי והלכתי להביא לה בגדים
הוצאתי לה מכנס טרנינג שחור חולצה לבנה ארוכה וג׳קאט שחור תואם למכנס
״כחי שלא תיתקררי אני הולכת להתקלח יש לי עבודה ואני הולכת לאחר יש לך אוכל על השולחן״ אמרתי ולקחתי ישר גינס מהארון וקפוצ׳ון שחור נכנסתי למקלחת וכשיצאתי לאחר 20 דקות ראיתי את מלאני מסתכלת על תמונה שלי ושל הורי ליפני שנרצחו

״זה ההורים שלך?״ שאלה ״סיימת לאכול״ התחמקתי מהשאלה אני לא מתקוונת להיכנס איתה לשיחה על ההורים שלי ״כן תודה״ אמרה עם חיוך ״בכיף עכשיו את יכולה לחזור לבית שלך ואני לעבודה ביי ביי ילדה״ אמרתי לקחתי את התיק שלי והמפתחות מהשולחן והתקדמתי לדלת היא השפילה את מבטה ובאה אחרי

ואז משמע צלצול טלפון מכיס המכנס שלי
המספר לא מזוהה עניתי ושאלתי ״מי זה?״
״שלום לך פצפונת״ אמר קייל