האם זו אהבה או שנאה?

16

עבר שבועיים ובדיוק אתמול הורדתי את הגבס
אני חושבת שמעולם לא התגעגעתי כל כך ללכת

מלאני חזרה לבית שלה אחרי יומיים מאז שאבא שלה הרביץ לה
לא שמעתי ממנה כל כך והאמת זה די עצוב לי
כאילו היא באה רק כשהיא צריכה אני מפחדת להיקשר לילדה הקטנה בגלל זה זה עדיף לי שהיא לא תהיה בסביבה

קייל התקשר מידי פעם להודיע לי דברים קטנים לגבי המשימות ושאל מה שלומי ומתי אני מורידה את הגבס
היום הוא אמור לבוא אלי להסביר לי את התוכנית אנחנו מתחילים עם המשימה שלו ונשבעתי לו שאם הוא יבריז לי אחרי המשימה שלו אני אהרוג אותו

דפיקות נשמעו בדלת והלכתי לפתוח כבר יודעת שזה קייל
הוא נכנס לבייתי כאילו הוא שייך לו ״ממש תרגיש בבית״ אמרתי בציניות אבל הפעם הוא היה רציני אני לא מתה עליו אבל אני מעריכה את היכולת שלו לדעת מתי להיות רציני ומתי פחות

״שבי יש לנו הרבה על מה לדבר״ אמר בקור והוציא את המחשב שלו שאני כבר מכירה
ישבתי לידו והוא התחיל לדבר מסביר לי כל חלק וחלק בתוכנית
״אנחנו נוסעים לחתונה בשיקגו הולכים להיות שם המון אנשי מאפיה חשובים כולם שוהים במלון של המאפיה ואסור להכניס לשם כלי נשק או שומרי ראש התפקיד שלנו הוא להרוג כמה אנשים שם״ אבל אסור להכניס נשק אז מה עושים ״לגבי הנשק הם בודקים רק את הגברים אז אנחנו נשים לך חגורת נשק על הרגל״
הנהנתי אליו

קייל הסביר לי את כל התוכנית לפרטי פרטים צריך לטוס לשיקגו עוד יומיים ואנחנו הולכים להיות שם שבועיים שלמים החתונה ביום האחרון ואלוהים יודע מי בונה ככה חתונה
אבל אני לא מתה על זה מה הבעיה פשוט לעשות ארוע נחמד ולסיים את זה
אבל לא הם היו חייבים לעשות את זה שבועיים ולגרום לי להיתקע כבת זוג של הגורילה למשך שבועיים

אירגנתי את כל הדברים כבר שיהיה לי לעוד יומיים למרות שקייל אמר שיביא לי בגדים כי הבגדים שלי ״לא חגיגיים ונשיים מספיק״

לקחתי תיק גב גדול ודחפתי בפנים כמה בגדים תחתונים חזיות מברשת משחת שיניים מטען לטלפון וכמות נשקים שלא מביישת את המאפיה עצמה

שמעתי פתאום דפיקה בדלת מי זה יכול להיות?
הלכתי לדלת כשקדח מוטען בידי הסתכלתי בעינית וראיתי את מלאני? מה הילדה הזאת עושה פה שוב לעזאזל!?

פתחתי וליפני שהיא הספיקה להשחיל מילה מפיה אמרתי ״מה את רוצה״ בקור כדי שתבין שהיא לא רצויה ״באתי לראות מה שלומך עם הרגל ולהגיד שוב תודה״ אמרה במתיקות הזאת שלה לא משנה מה קורה לה היא תמיד חוזרת להיות חייכנית כאילו החיים שלה תותים
הלוואי והייתי יכולה לעשות את זה ולהיות כמוה

״שלומי מצוין הרגל הבריאה כמו שאת רואה ואין בעד מה עכשיו ביי״ אמרתי וליפני שסגרתי לה את הדלת בפרצוף היא צעקה ״רגע!״ נאנחתי ופתחתי את הדלת ״מה?״ היא הניחה את עיניה על התיק והדברים שעדיין לא הכנסתי ״את עוזבת?״ היא שאלה בעצב

הייתי מופתעת שהיא מראה עצב כי אני עוזבת מה אכפת לה?
״רק לשבועיים״ אמרתי ועצב בעיניה גרם לי להיות עצובה מבפנים
״לכן את נוסעת?״ שאלה באותו עצב ״עבודה״ אמרתי בלי לפרט
״אוקיי״ אמרה והשפילה את ראשה
נאנחתי נכנסתי לבית בלי לסגור את הדלת
לקחתי פתק קטן ועט ורשמתי את המספר שלי הלכתי לדלת והבאתי לה ״אם קורה משהו או שאת צריכה משהו תיתקשרי אלי ואני אעשה מה שאוכל״ אמרתי היא הסתכלה עלי מופתעת ולקחה את הפתק

חיבקה אותי שוב! אלוהים כמה הילדה הזאת מחבקת לא נמאס לה
״ביי אליסון אני אתגעגע אלייך״ אמרה והרגשתי דמעה על חולצתי
היא תתגעגע אלי? אלי? חמימות התפשטה בליבי והייתי מופתעת אכפת לה אכפת לה שאני עוזבת

הרחקתי אותה לאחור ואמרתי ישר ״אוקיי אממ ביי ניפגש״ וישר סגרתי את הדלת בפרצופה

_______________
מצטערת על הפרק הקצר והלא ממש מעניין פשוט היה לי שבועיים סופר עמוסים ולא היה לי זמן לנשום בקושי