נקודת מבט: לוקאס
אחרי שעזבתי את לונה במסעדה הלכתי אל אחי. כן, האיש שעקב אחרי לונה, זה אח שלי. "מה אתה חושב שאתה עושה?!" צעקתי עליו בפנים זועפות שהייתי מולו, פנים אל פנים. "אתה עוקב אחרי חברה שלי ופוגע במרחב האישי שלה!"
"כאילו שאתה לא עשית את זה." אמר בקול יציב אך זועף.
"אני?" שאלתי וזקרתי גבה לא מבין על מה הוא מדבר. "אני זה שפגע במרחב האישי שלה? אתה מאשים אותי?" שאלתי אותו בפנים זועמות. איך הוא מעז להאשים אותי. "כן. להזכירך אתה זה שלקח אותה באמצע הלילה אליך הביתה." אמר בקול מעט זועף. "אז אל תגיד שרק אני פגעתי במרחב האישי שלה."
הבטתי בו בפנים זועפות. "כן, אני אולי לקחתי אותה באמצע הלילה מהבית שלה אבל תאמת שהייתה סיבה לזה. אני לעומתך הבן היותר חביב במשפחה."
אמרתי תוך שאני מתקרב אליו. "אני הצלתי אותה! אם לא הייתי לוקח אותה אליי באמצע הלילה אז היא הייתה עכשיו בבית חולים! אבא שלה התעלל בה! מה אתה חושב שהייתי אמור לעשות?!" צעקתי עליו ומחיתי עם גב כף ידי את הדמעות שהחלו לזלוג מעיניי. "כן, אולי הצלת אותה, אבל זה עדיין נחשב לפגיעה בפרטיות." אמר אחי, אלכס.
"כן טוב, אני לא ניסיתי לאנוס אותה." אמרתי.
"אתה רומז שניסיתי לאנוס את חברה שלך?!" שאל בנימה זועפת.
"אני לא רומז, אני אומר. אתה זה שרדפת אחריה והסתכלת עלייה. אני ראיתי אותך."
"טוב, אין לי כוח להתווכח." אמר וקולו נשמע עייף.
"לך אין כוח להתווכח?" שאלתי אותו ומיד עניתי, "אתה זה שהתחלת את זה להזכירך."
אחרי דקה-שתיים אמרתי בנימה זועפת ויציבה, "תתרחק מלונה."
"למה לי?" שאל ולפני שהספקתי להגיב הוא הוסיף, "היא לא רכוש שלך. אתה לא מחליט עליה. ובטח שאתה לא יכול לה מה לעשות." אמר בשובבות. "אני אעשה מה שאני רוצה, ואתה לא תגיד לי מה לעשות, סוף סיפור." שאלכס בא ללכת אני עצרתי אותו בכך שתפסתי את מפרק ידו וקירבתי אותו אליי ככה שהוא יסתכל לי בעיניים. "אם תגיע בה, אני אדאג להרוס לך את החיים." אלכס בלע בקושי. נראה לי שעכשיו הוא לא יעז לגעת בה.
"טוב, בסדר, אני נשבע, אני לא אגע בה." נשבע אלכס. "אתה יכול עכשיו לעזוב אותי?" לא אמרתי כלום. פשוט עזבתי אותו. היה אפשר לראות שהוא ממש מחכה לברוח אחרי מה שאיימתי לעשות לו אם ייגע בלונה. לפחות עכשיו אני יכול להיות בטוח.
שחזרתי אל השולחן שהשארתי שם את לונה לפני שהלכתי לטפל באחי, ראיתי שלונה הזמינה ארוחת בוקר. נזכרתי שהיא לא אכלה מאז שיצאנו מהבית. אז זה דיי הגיוני שהיא תרצה לאכול משהו.
שהתקרבתי אל השולחן לונה הרימה את מבטה אליי ואמרה, "היי לוקאס."
"שלום גם לך ירח מתוק שלי." אמרתי וקירבתי מצח למצחה. אחרי כמה שניות מלצרית באה ושמה על השולחן את הקפה וארוחת הבוקר.
הלכתי לשבת מול לונה והמלצרית הביטה בי ושאלה, "תרצה להזמין משהו? אולי קפה?"
"קפה." אמרתי בפשטות.
שהמלצרית הלכה לונה שאלתי אותי, "אז מי זה היה?"
"מי זה היה מי?" שאלתי לא מבין על מי היא מדברת.
"מי שרדף אחריי והלכת לעצור אותו." אמרה לונה וחזרה על שאלתה הראשונה. "אז מי זה היה?"
"זה..." עצרתי את עצמי. מה אני אגיד לה?
היי איה זה היה אח שלי והוא ניסה לאנוס אותך
אולי זה לא נשמע מסובך להגיד את זה אבל זה כן היה קשה להגיד את זה. לבסוף אזרתי אומץ ואמרתי, "זה היה אח שלי.."
"אח שלך?" שאלה לונה ופערה את פיה. "הוא אפילו לא דומה לך."
"כן טוב..." התחלתי להגיד. "הוא האח החורג שלי."
"וואו." אמרה לונה.
"לא ידעתי שיש לך אח חורג." אמרתי מופתעת.
"כי הוא אף פעם לא היה." אמר והיה נשמע שהיה צער בקולו.
מקווה שהפרק לא היה משעמם.
אז איך אתם עם זה שללוקאס יש אח חורג?
אתם אוהבים את לוקאס?
בקיצור חפרתי מספיק.
בבקשה תקראו ותתנו לייקים.
ואל תשכחו להגיב בתגובות.
אפילו אם אתם כותבים הערות על הפרק או על הספר. אני חושבת שדווקא זה ממש טוב שאומרים ביקורות על ספרים כי ככה יודעים איך להשתפר. אז בקיצור אשמח אם תתנו ביקורות אם יש לכם.
שיהיה פסח שמח❤️
YOU ARE READING
לחיות בין השורות
Teen Fiction*הספר לא גמור* משפחה אחת. ילדה אחת שנפגעה. ילדה אחת שהיא בסך הכל רוצה קצת אהבה. לונה וודס היא ילדה שהעולם לא פסע עליה, אבל יום אחד הכל משתנה. אבא של לונה נעצר על ידי המשטרה. היא פוגשת את לוקאס, נער יפה תואר עם שיער חום שטני ועיינים כחולות שאפשר לשקו...
