אני הייתי עם אח שלי, סאן, בסלון. ופתאום נשמעה פתיחת דלת.
למי שלא יודע, אמא שלי הייתה בהיריון ושמחתי, כי מי לא היה שמח שבגיל 4 הוא כבר אח בינוני. אבל אחרי שההורים שלי נכנסו לבית עם התינוקת, היילי. החיים שלי השתנו.
עכשיו בחזרה למציאות.
ההורים שלי נכנסו דרך הדלת של הסלון עם היילי וסאן ישר רץ אליהם לראות את היילי. ואני כמו אחי הגדול גם באתי לראות את התינוקת. אבל שהתחלתי להתקרב, היילי התחילה לבכות ואז אבא שלי התעצבן כי נראה שהוא חשב שאני גרמתי לה לבכות. בקיצור הוא התקרב אליי, נתן לי סטירה כואבת, אני רצינית היא באמת הייתה כואבת ברמה שזלג לי דם מהפה. הרגשתי שעיניי צרבו מדמעות. טוב, זה הגיוני בסך הכל. מי שלא היה בוכה אם אבא שלו היה נותן לו סטירה כאובה?
"אבל.." ניסיתי להגיד אבל אבי קטע אותי "זה הכל באשמתך!" צעק "איך את מעזה לגרום להיילי לבכות!?" הוסיף אבי. "אני לא התכוונתי," קולי נשמע חרישי, "באמת." "לכי לחדר שלך!" שאג "עכשיו!" בלי לחשוב פעמיים יצאתי בריצה ספרינט אל המסדרון ופסעתי לחדרי -שהיה סמוך לחדר של היילי- שעיניי דומעות, ונפלתי על המיטה שלי והתחלתי לבכות.
אחרי כמה דקות נהייתי, רעבה. "מעניין מה יש לאכול?" שאלתי את עצמי. "אני אלך לבדוק." הוספתי ותוך כדי אני קמה מהמיטה שלי בקפיצה. פסעתי לכיוון דלת חדרי. שהגעתי לדלת פתחתי אותה, ירדתי במדרגות והלכתי למטבח. "מה את עושה?" אמר אבי שנכנסתי למטבח "לא מגיע לך לאכול אחרי מה שעשית להיילי. תחזרי לחדר שלך!" "אבל אני רעבה." אמרתי בקול מעט שקט. "לא אכפת לי!" אמר אבא שלי. "טוב" אמרתי בקול מאוכזב והלכתי לחדר שלי. אחרי שעה, שהייתי בחדרי גובעת מרעב, שמעתי דפיקה בדלת חדרי. "זה סאן, הבאתי לך אוכל." אמר מבעד לדלת. תודה לאל! עוד שניה הייתי מתה פה מרעב. קמתי מהמיטה ופתחתי את הדלת. "היי." אמרתי "תודה על האוכל." אמרתי בעוד שסאן מושיט לי את הצחחת העמוסה באוכל. "בבקשה." אמר בחיוך קורן והלך לחדרו שבהמשך המסדרון. בינתיים, סגרתי את דלת חדרי והלכתי לשולחן הכתיבה ושמתי שם את הצלחת. ישבתי על הכיסא והתחלתי לאכול.
-אחרי שסיימתי את האוכל-
טוב, כדאי שאלך לישון. אני עייפה. הלכתי לארון שלי והוצאתי משם את הפיג'מה שלי. שלקחתי את הפיג'מה שלי התחלתי להוריד את החולצה הכחולה נייבי ואת הטרנינג האפורים הבהירים. אחרי שהורדתי את המכנסיים והחולצה שמתי את המכנסי פיג'מה הלבנים והארוכים עם ציורים של הלו קיטי. וחולצת הפיג'מה שנראתה בדיוק כמו המכנסיים.
אחרי ששמתי את הפיג'מה שלי נכנסתי למיטה שלי. והתכסתי עם השמיכת פוך שלי. כיסיתי כמעט את כל הראש.
כיביתי את המנורה שליד המיטה שלי והלכתי לישון.
YOU ARE READING
לחיות בין השורות
Teen Fiction*הספר לא גמור* משפחה אחת. ילדה אחת שנפגעה. ילדה אחת שהיא בסך הכל רוצה קצת אהבה. לונה וודס היא ילדה שהעולם לא פסע עליה, אבל יום אחד הכל משתנה. אבא של לונה נעצר על ידי המשטרה. היא פוגשת את לוקאס, נער יפה תואר עם שיער חום שטני ועיינים כחולות שאפשר לשקו...
