Tea & Cookie | Vkook

פרק שלושים ושלוש

●  •  ●  •  ●

-נ.מ טאה-
"שששש! הוא מתקשר!" לחש ג'ין מהעמדה שלידי.
הטיתי אוזן והקשבתי.
"היי, ג'ין. אני פה למטה. רוצה לכוון אותי?"
זה הוא. זה באמת הוא. אני שומע את הקול שלו כמעט באמת אחרי כל הזמן הזה.
שיחקתי באצבעות שלי בעצבנות והתקרבתי עוד קצת לג'ין, ששם את הטלפון על רמקול.
"כן, עכשו זה בדיוק הפסקת צהריים. אני יורד אליך." ג'ין ענה לקוקי.
הם החליפו עוד כמה מילים וג'ין ניתק לבסוף.
"טאהיונג, אני יורד. אתה נעלם מפה כמה שיותר מהר ומשתדל שהוא לא יזהה אותך. בסדר?" הוא אמר תוך שהוא מיישר את העניבה שלו. הנהנתי וקמתי מהכסא, מותח את השרירים שלי שכאבו מהישיבה הממושכת מול המחשב.
לאן אני אלך עכשו?
חשבתי קצת והחלטתי להתחבא בשירותים. אין סיכוי שהוא יכנס לתא שירותים נעול...
הלכתי לאט ותוך כדי חיפשתי שיר בטלפון שלי.
הודעות מיונגי, הוסוק וג'ימין באותו נוסח - אתה חייב להיעלם - הופיעו במסך, ועניתי לכולם עם לייק.
"הובי, גם אתה צריך להתחבא!" סימסתי להוסוק.
"אני גם ככה עובד במחלקה אחרת, ואתה יודע שהוא לא יכול להיכנס לשם בכלל..." הוא ענה.
חייכתי לעצמי ונכנסתי לשירותים. יש לי לבלות פה עכשו שלושת רבעי שעה, שזו כל ההפסקה שלי וגם זמן הריאיון של קוקי.
הסתכלתי לרגע במראה ואז נכנסתי לאחד התאים.
התיישבתי על מושב האסלה בישיבה מזרחית וסוף סוף מצאתי את השיר שחיפשתי.
הוצאתי אוזניות מהכיס והכנסתי לאוזניים.

פלאשבק, אמצע פרק 21-
ברגע שהקול שלו בקע מהמיקרופון, הרגשתי ששתיתי בבת אחת שמונה כוסות וויסקי. כאילו נהייתי שיכור מכלום.
הקול שלו היה קסום, רך, עוצמתי, עולה ויורד לפי הקצב. בלעתי בשקיקה כל תו וכל צליל שיצא מגרונו.
זיהיתי שהוא טנור. אני מת על טנור. אבל טנור עם ג'ונגקוקיות כזאת.
"וואו! נכון שזה יפה?" שאל אותי הוסוק.
"זה מושלם" עניתי מוקסם.

זה הפך לשיר האהוב עליי. אותו שיר שהוא שר אז במועדון, נראלי ששמעתי אותו קרוב למליון פעם מהרגע שקניתי טלפון. מתי שיכולתי. כמובן שהעדפתי אותו עם הקול של קוקי, אך את זה לא יכולתי לקבל כרגע.
"Love you so bad, love you so bad..."
חשבתי על האהבה הקצרה שלנו, היא הייתה כל כך קצרה ובכל זאת בלתי נשכחת, היא נמשכה נצח ובו זמנית נגמרה בשניה...
"Love is so mad, love is so mad..."

אולי זה באמת נכון.
לא הצלחתי לחשוב על שום סיבה אפשרית למה הוא עשה לי את זה. אבל עם התוכנית שהחברים שלי סידרו לי, אולי אני אצליח לגלות...
מי יודע.
פתחתי את תיקיית התמונות הסודית שלי ועברתי בין התמונות...

פלאשבק
שלוש שנים לפני כן
-נ.מ טאה-
השיר שביקשתי מיונגי לשים התנגן בחלל הרכב ואנחנו דיברנו בינינו, צחקנו וגם קצת נחנו.
זו הייתה נסיעה ממש ארוכה וחיפשתי איך להעביר אותה. הובי לקח אותנו לאיזה אתר שהוא אמר שהוא חייב ביקור.
"זה לא השיר שקוק שר לנו בקריוקי?" יונגי שאל פתאום. הוא בדרך כלל היה שומר על שקט, אבל כנראה שהוא שתה קצת יותר מידי.
"כן, זה בדיוק זה..." עניתי בשקט והנחתי את הראש על כתפו של קוקי שהסתכל בחלון.
היד שלו ליטפה בעדינות את שיערי, ומידי פעם שיחקה עם העגיל שבאזני.
"קוקי, על מה אתה חושב?"
"אני חושב על הדבר הכי יפה בעולם..." הוא ענה והמשיך לבהות בנופים שהתחלפו בחלון.
"מה, ההר ההוא שהיינו בו אתמול, או הנופים בחלון?" קוקי צחק מהתמימות שלי.
"לא. משהו הרבה יותר יפה. יותר נכון מישהו."
"אמממ... הוא גם חמוד?"
"כן. הכי בעולם."
"ו... וגם... טעים?" חייכתי. פזלתי לכיוונו וראיתי שגם הוא חייך.
"יותר טעים מתה מתוק" הוא נישק לי את המצח. הרמתי את הראש שלי והנחתי את הסנטר שלי על הכתף שלו, מסתכל לו עמוק לתוך העיניים.
"אבל אני בעצמי תה מתוק!*" אמרתי בילדותיות. העיניים שלו התכווצו בחיוך.
"אז יותר טעים מעוגיות" נשיקה קטנה עטפה את האף שלי.
"לא. שום דבר לא יותר טעים מהעוגיה שלי."
קוקי הסתכל על השפתיים שלי. "רוצה שנבדוק את זה?..." אמר תוך שהוא מקרב את פניו יותר ויותר לשלי. ידו הפסיקה ללטף את שיערי ואחזה בעורפי, דוחפת את ראשי קדימה ומצמצמת את המרחק שבינינו.
"אממ... אם אתה רוצה..." עצמתי את עיניי באיטיות, מחכה לשפתיים שלו.
בלימה חדה העיפה אותנו חצי מטר קדימה.
הוסוק הזה הרס לנו את כל הרגע.
"הובי! מה זה היה?!" שאלתי בכעס.
הוא הסתכל עליי ממראת הרכב הקדמית וחייך חיוך רחב. "אתם יותר מידי דביקים, חשבתי לנער אתכם קצת..."
ג'ימין ויונגי גיחכו, ואני הסתכלתי על קוקי.
"אני לא חושב שיש בעיה בלהיות דביק..." הוא לחש אליי ואז נישק אותי.
הסמקתי. עכשו כולם הסתכלו עלינו בגלל הוסוק, אפילו יונגי הסתובב מהמושב שליד הנהג כדי לבהות בנו. קוקי חייך ונישק אותי שוב.
"על הפרינציפ אנחנו נהיה עכשו דביקים!" הוא אמר ואז נישק אותי פעם שלישית, ואני כמובן לא יכולתי להתנגד. הוא החליט לקחת את זה צעד קדימה והחל להתנשם בקול, מעמיק את הנשיקה ומלקק את שפתיי ואת פנים הפה שלי, ומבחוץ זה בטח היה נראה סוטה נורא.
הוסוק הגביה את הווליום של השיר כדי לגבור על הקולות של קוקי.
"רק שלא תתפשטו לי פה..." ג'ימין גיחך.
התנתקתי מהנשיקה עם קוקי בלחיים אדומות וביישניות.
אהבתי את הצד הזה בו, השובב. שלא שם פס על העולם.

חזרה להווה

קול פסיעות רגליים העיר אותי מהמחשבות והזכרונות והחזיר אותי למציאות.
מישהו ניסה לפתוח את דלת התא שבו ישבתי, ללא הצלחה, כמובן. 
"לכל הרוחות, נעול."

הלב שלי החסיר פעימה. הקול הזה...

*תה מתוק - טאה מתוק, הבנתם?...😬