Tea & Cookie | Vkook

פרק עשרים ושבע

"טאהיונג, אני יכול לשאול אותך שאלה?" שמעתי את ג'ונגקוק.
"כן, בטח. על מה שאתה רוצה אני אענה לך, אתה ג'ונגקוק החזק שהציל אותי! אני חייב לך ה-מ-ו-ן!!" הקול שלי בקע מהמכשיר, והיה נשמע שאני מחייך.
"אז ככה... תספר לי למה עלית לגג כדי להתאבד?" אוי ואבוי לי...

כעבור עשר דקות

שאלוקים יעזור לי. לאיזה פח נפלתי. אני עכשו האזנתי להקלטה, שבה אני מספר לג'ונגקוק את כל האמת על האהבה שלי אליו במשך החודש וקצת של המעקב אחריו.
לא זכרתי מתי אמרתי את כל זה בכלל, אבל לפי טון הדיבור והצורה זיהיתי שאני שיכור, ולכן ניחשתי שזה היה באותו לילה שחגגנו במועדון.
לא ידעתי אם לשמוח או להיות עצוב. מצד אחד, ג'ונגקוק הוציא ממני ללא רצוני את הסוד הזה שלי. מצד שני, אני גם ככה חייב לו כל כך הרבה וגם ככה תמיד רציתי שהוא ידע את זה, רק התביישתי להודות.
הרצתי שוב את השניות האחרונות של ההקלטה באוזניי.
"אני אוהב אותך, קוקי..." אמרתי שם. היו כמה שניות של שקט, ואז רעשים לא מזוהים הפרו את הדממה.
"אהה.. ממ..." לא היה לי שמץ של מושג מה הולך שם.
"אההה... איפה אני?" שמעתי את קולו החלוש של ג'ונגקוק מולי. מיהרתי לכבות את המכשיר. לא רציתי שהוא ידע שמצאתי את ההקלטה הזו.
"אתה בטוח עכשו, קוק... אני... אנחנו... הוצאנו אותך" אמרתי תוך שאני מתקרב אליו קצת.
"טאה... מה זה ביד שלך?" הוא שאל והסתכל על ידי שעוד אחזה במכשיר. הסמקתי ולא ידעתי מה להגיד.
ג'ונגקוק התיישר במקומו. "אל תזוז! אתה פצוע!" קראתי לכיוונו.
"א-אני... בסדר..." הוא אמר והעביר את ידו על חזהו. נשכתי את שפתי.
"טאה... אתה... הקשבת להקלטה?" הוא שאל. אוף, אין דבר שאני יכול להסתיר ממנו.
"כן", אמרתי והשפלתי מבט.
"אתה יודע למה עשיתי את זה?" הוא שאל וזיהיתי חיוך קטן שמתגנב לשפתיו.
"ל-לא..."
"זה היה רק תשלום על מה שאתה חייב לי. עכשו אתה צריך להחזיר לי רק עוד טובה אחת..." הוא אמר והיה נראה שהוא חוזר לעצמו לאט לאט.
לא הבנתי למה הוא מתכוון אז רק הסתכלתי עליו במבט שואל.
"על הפעם שהברחתי אותך, שילמת עם סוד האהבה שלך..." הוא אמר והרים אצבע אחת.
"על הפעם שהצלתי אותך מהבריון ההוא, שילמת עם נשיקה..." הוא הרים עוד אצבע וחייך חיוך רחב ויפה.
"נ-נשיקה??" איבדתי צבע.
"כן. מה, לא זיהית את הקולות האלה בסוף ההקלטה?" הוא שאל בחיוך שובב.
"במועדון, אז, אתה היית שיכור וסיפרת לי הכל... ואז נישקת אותי על השפתיים. אתה בטוח לא זוכר את זה. אני לא יכולתי להתאפק ונישקתי אותך בחזרה. הקולות האלה זה ההתנשמויות שלי... מה יכולתי לעשות? היית כל כך טעים..." הרגשתי כאילו אני הוזה. הוא עבר עם אצבעו המורמת על שפתיו.
"בכל מקרה, על הפעם שלקחתי אותך לבית הרפואה שילמת עכשו, כשהצלת אותי" הוא הרים אצבע שלישית. (כן, יופי. לא מה שאתם חושבים!!)
הרמתי את ידי וליטפתי את שפתיי. אני לא מאמין שהן באמת עשו את זה. הן נישקו את הפה של ג’ונגקוק.

● • ●  • ●

-נ.מ ג'ונגקוק-
הטאה הזה הוא היצור הכי תמים וחמוד שפגשתי. ראיתי אותו מחוויר ומסמיק כשסיפרתי לו על הנשיקה. היד שלו עברה שוב ושוב על פיו הוורוד, וזה גרם לי לנשוך את שפתי התחתונה בחוזקה, מתאפק לא לעשות שום דבר מוזר.
החלטתי שאני לא יכול לחכות יותר ומתוודה, אפילו שהוא זה שהתאהב ראשון.
לא דמיינתי שהוא יצליח לגבור על פאבוג'י ולהביא אותי לכאן. עד שנחתתי כאן לא שמעתי ולא ראיתי כלום מהכאב, אך החושים שלי התעוררו בחזרה כששמעתי את טאה מקשיב להקלטה מהמועדון.
"וזהו. נשאר לך רק התשלום על הקרב שלי עם פאבוג'י..." אמרתי אבל ראיתי שהראש שלו לא איתי.
"א-אתה... אתה ני-נישקת... או-אותי..." הוא מלמל. הסתכלתי עליו. היופי שלו הקהה לי את החושים.
"ו-ואני פחדתי ש-שאני נ-נראה מגוחך, ש-שאני מאוהב בכלל ב-בסטריי-" הוא התחיל לדבר אבל אני עצרתי אותו.
הנחתי במהירות את שפתיי על שפתיו ונישקתי אותן חזק.
הוא היה בהלם. הרגשתי את זה לפי הנשימות שלו שנעשו מהירות ולחוצות.
לא עברה שניה והוא עצם גם את עיניו ונמס אל תוך הנשיקה.