Tea & Cookie | Vkook

פרק שבע עשרה

-נ.מ טאה-
נכנסתי למקלחת כמו שג'ונגקוק אמר לי.
הרגעים האחרונים שעברו עליי הכבידו מדי על ליבי ומוחי.
שטפתי ממני את המחשבות על העבר, והתמקדתי בעתיד. עכשו אני חייב לג'ונגקוק את חיי בפעם המי-יודע-כמה...
אבל הוא היה כל כך נחוש לעזור לי, שפשוט לא יכולתי להתנגד, ובעצם גם רציתי את העזרה שלו. הייתי זקוק לה.
העידוד שלו, החיבוק הזה שהוא העניק לי, העובדה שהוא הבטיח לי שהוא תמיד יעזור לי, כל אלו רק חיזקו רעיונות ישנים שנאגרו במוחי ועד היום השתדלתי להדחיק.
ידעתי שהוא בעל לב טוב, אבל לא ידעתי עד כמה.
חששתי מהעובדה שהוא מקריב את עצמו בשבילי, למרות שדווקא נהניתי לחשוב שיש מישהו שמוכן לעשות את זה, על אמת. זה רק עורר אצלי עוד את הזיכרונות הישנים. התרפקתי עליהם.
הן היו קרש ההצלה שלי במשך זמן רב.
תהיתי מה הוא עושה עכשו, מה הוא חושב לעצמו, אם הוא מתחרט.
התעכבתי הרבה זמן. החמימות של המים קרצה לי יותר מידי.
שמעתי קולות מפנים החדר. מעניין מה ג'ונגקוק עושה שם, חשבתי לעצמי בזמן שהושטתי את ידי לטוש המקלחת והתכוונתי לכוון את זרם המים אליו.
אבל אז בחילה אחזה בי. הרגשתי סחרחורת נוראית.
כל החדר הסתובב סביבי. ואז ראיתי שחור.
בפעם הבאה שפקחתי את עיניי, כבר לא עמדתי במקלחת.
התחושה הייתה שאני מונח על משהו נוח, מיטה למשל.
שמתי לב שאני עטוף במגבת רחבה.
"אה, סופסוף התעוררת!" שמעתי את הקול של ג'ונגקוק מתקרב אליי.
"מ-מה... מה קרה?" שאלתי בקושי, וניסיתי להתיישב על המיטה.
"אל תזוז!" קרא ג'ונגקוק. הוא עמד ממש מעליי. "אתה צריך לנוח קצת. התעלפת."
"אה..." נזכרתי בתחושה הכללית שהרגשתי שניה לפני שראיתי שחור.
"אמממ..." התחלתי לומר משהו, אבל לא הצלחתי להוציא את המילים מהפה. הייתי נבוך מידי. הרגשתי את הפנים שלי מאדימות מבושה.
"מה?" שאל ג'ונגקוק. התביישתי לענות אז רק הצבעתי לכיוון פלג גופי התחתון.
"אהההה...." ג'ונגקוק חייך חיוך רחב וממזרי. "אל תדאג, לא ראיתי כלום..." הוא אמר ואז צחק.
"מה יש לי על הפה?" שאלתי כששמתי לב שמשהו זר מונח לי על הפה.
"שמתי לך קצת נייר על פצע קטן שנפתח לך בשפה. כנראה כשנפלת שם במקלחת, פצעת את השפתיים בטעות..." הדאגה שלו אליי חיממה לי את הלב, אבל לא העזתי לומר את זה בקול.
"בכל מקרה, עכשו כשהתעוררת, אתה יכול כבר להתלבש. אני בינתיים אכנס למקלחת. תרגיש חופשי." כל הזמן הזה הוא לא הפסיק לחייך.
הוא נכנס לחדר המקלחת וסגר אחריו את הדלת. אנחת רווחה יצאה מפי.
התרוממתי וראיתי שהוא הניח לי בגדים למרגלות המיטה. חייכתי לעצמי ולבשתי אותם.
חיכיתי כמה דקות עד ששמעתי את דלת המקלחת נפתחת וג'ונגקוק יצא משם.
אני לא סתם אומר את זה.
הוא יצא משם רק עם מכנס ומגבת על כתפיו. בלעתי את רוקי.
החזה שלו היה שרירי ומסוקס, כמו של איזה גיבור מספרי קומיקס.
פתאום תפסתי את עצמי, בוהה בו בפה פעור. מיהרתי לסגור את פי ולהשפיל את מבטי.
"חחחחחח... אוהב את מה שאתה רואה?" ג'ונגקוק צחק בקול, מה שגרם לי להסמיק עד לקצות אוזניי.
"רק שכחתי את החולצה..." הוא אמר והרים את החולצה ממיטתו.
הנהנתי בשקט כי לא היה לי מה להגיד.
"תשמע, טאהיונג." ג'ונגקוק חזר להיות ענייני ושמחתי שהוא לא עושה עניין מהמקרה הזה.
"אני לא ממש יודע למה התעלפת שם מקודם, אז פשוט ניחשתי שאולי לא אכלת טוב היום..."
ניחוש טוב, חשבתי לעצמי. למעשה, משלשום לא אכלתי כמעט כלום.
"אז אני אלך להביא לנו משהו לאכול. סגור?"
ובזאת הוא הסתובב, לבש את חולצתו ויצא מהחדר.
המוח שלי עוד היה משותק בגלל מה שראיתי עכשו.