Tea & Cookie | Vkook

פרק שלישי

אנשים, מהרגע אני מתנצלת על המעבר המהיר בין נקודת מבט אחת לשניה. תנסו להחזיק ראש אבל זה מאוד חשוב למהלך הסיפור.
קריאה נעימה!

-נ.מ ג'ונגקוק-
מה זה המקום הזה ולמה הגעתי אליו?
על זה לצערי אין לי תשובה...
ניסיתי להיזכר מה קרה.
הייתי עם ג'ימין בגינה. הלכתי להתפנות. הגעתי כמעט לבניין.
אה, ואז ראיתי שחור...
טוב, אני מנחש שמישהו נתן לי מכה ממש חזקה שבטח התעלפתי.
קמתי ממקומי ומשכתי בכל כוחי. השלשלאות היו חזקות ממני פי כמה, אז התייאשתי וקרסתי חזרה על הרצפה.
האור נדלק פתאום וסנוור אותי לחלוטין. איזה איש אחד, מפלצתי כמו בורג' חליפה ובריון כמו הרקולס פסע פנימה באיטיות והתקדם הישר לכיווני.
"מ-מי אתה מ-מ-ה אתה רו-רוצה מ-ממני?" שאלתי את השאלה הקלאסית בתוספת גמגום מביך. הרגשתי כל כך קטן לעומתו.
"על מה אתה מסתכל חתכ'ת כלומניק?" הוא נשף היישר לפרצופי. היי, למי קראת כלומניק??
הוא חייך חיוך ענק וחושף שיניים... עיזבו, אני אחסוך מכם את התיאור. (למרות, כפי שכבר שמתם לב, לתאר זה אחד מעשרות התחביבים שלי).
"אתה יכול לקרוא לי פאבוג'י." חיחי, אני נשבע שבטוח אין לו שמץ מה זה אומר.
"אתה הגעת לכאן במיוחד. אתה ממש צריך להיות גאה שאתה כאן." כן, גאה ממש. אני נראה כמו כלב מופרע שקשרו לקיר, וכל זה עוד לפני שהנפתי אצבע.
"מז'תומרת" שאלתי מאוד מהר מרוב לחץ.
"צ'מע", הוא נשען על הקיר, עונה לי במהירות כמו שאני דיברתי אליו. "אני לא יכול לחשוף יותר מידי פרטים, אבל את זה כדאי לך לשמוע עכשו, שלא תעשה לי בעיות מיותרות. אני מנהל עסקים חשובים, והופס- אחד העובדים שלי פשוט נקטף. אז בתור הבחור הכי חזק שראינו... שראיתי, אתה הולך להחליף אותו."
רגע, מה? אתה אומר לי בזה, שאתה מנהל עסקים מפוקפקים, ואתה פשוט מגייס אותי לעבוד בשבילך בלי שום הקדמה? זימון? קורות חיים? משהו??
"אבל אתה, שלא תחשוב שזו המלצה. אתה הולך להחליף אותו וזה בכלל לא החלטה שלך. הייתי מובן?" נראה היה ששום דבר לא הולך לעצור אותו מלדבר אז הנהנתי בחוזקה ושתקתי.
מה לכל הרוחות הולך פה? אני מתערב עם עצמי שהבריון הזה הוא ראש כנופיה או מאפיה, והוא פשוט מצא בחור חזק (אני מודה, אני חזק וגם חתי... עיזבו) והוא מתכוון לגייס אותי לשורות הפשע שלו בלי לשאול אותי בכלל!
זה היה נראה לי מופרך בערך כמו שהשמש תזרח פתאום במערב.
לא חשבתי בכלל על לשאול אותו על משכורת, תנאי עבודה, שותפים. לא היה לי זמן לבדיחות (לשם שינוי).
ניסיתי לחשוב מה ג'ימין עשה אחרי שנעלמתי, לא הצלחתי.
ראשי היה נתון אך ורק ל-'אתה חייב למצוא - ומוטב בהקדם - דרך לברוח מהמקום הזה'. בינתיים זה היה נראה בלתי אפשרי, אבל בא נראה איך המצב יתגלגל.
"פה זה לא קייטנה. אתה לא תעשה כל מה שאתה רוצה."
בא'נה, הבחור קורא מחשבות, חותם לכם.
אחרי נאום הקבלה הלא - כל - כך - נעים - הזה, הגוליית הזה הסתובב ויצא מהחדר.
החדר ננעל מאחוריו.
בחיי, אף אחד בכלל לא יודע שאני פה. איך יוצאים מהמצב הלא הגיוני הזה - על גבול החלומי לגמרי - בשלום?
ניערתי את ידיי והקשבתי לצליל שהשלשלאות יצרו. אני ממש כמו אסיר פה, זה לא צחוק.