הפגישה הבאה שלהם אורגנה שבוע לאחר מכן. כשנודע להוריו על כך שנסיך הכתר ביקש פגישה שנייה הוריו גערו בו ללא הפסקה. איך יתכן דבר כזה? הנישואים אורגנו על ידי המלך, מה עשה האומגה חסר התועלת הזה על מנת לגרום לנסיך לא להסכים מייד ובמקום זאת לבקש פגישה שנייה? הם לא הפסיקו להזכיר לו על כך. הם התנחמו שנסיך הכתר לא דחה על הסף והזכירו לו שוב ושוב לא לעשות שום דבר שעלול להיתפס כהעלבה בעיניי הנסיך. כי אם נסיך הכתר ידחה אותו, אף אחד לעולם לא ירצה להתחתן עם אומגה כזו.
עם חשש בליבו, וידיעה שעדיף שלא יאמר מילה הוא הגיע לפגישה נוספת עם נסיך הכתר. אך שעיניו של האומגה נפגשו עם זה של האלפא, משהו התנפנף בליבו, הוא לא ידע להסביר את הרגש הזה.
הנסיך פמיאר חייך חיוך רחב כשראה את מוריאן, האומגה לא יכול היה אלא לחייך בחזרה. "זה כל כך טוב לראות אותך." אמר הנסיך פמיאר.
מוריאן רצה להשיב בלהט, לומר שהוא חש כך גם. אך הוא בלם את מילותיו, איך הוא יכול לומר זאת בקלות ראש? הרי הנסיך לא הסכים לשידוך שלהם עדיין לא. הוא רק צריך להשיב בנימוס, לא להתלהב יתר על המידה או להסגיר את כעסו.
"למה לא הסכמת לנישואים שלנו אם כך?" מוריאן הרחיב את עיניו, הוא בהחלט לא התכוון לומר זאת בקול.
אך במקום לכעוס, הנסיך צחק "ידעתי שלבחור בך יהיה הבחירה הנכונה, אך רציתי להכיר אותך לפני כן. ואכן לא טעיתי, אני בהחלט ארצה אותך כבן זוגי, אך אני עדיין לא יודע את מחשבותייך על העניין."
האם באמת יש לו את הזכות להביע דעה בנישואיו שלו? בהחלט לא! הוריו הבהירו היטב שאם הנסיך לא יסכים לנישואים האלו. עתידו של מוריאן יהיה רע.
זה לא היה עניין של בחירה, לא באמת.
הוא הרכין את ראשו, וקיווה כי הנסיך לא יבקש לראות את עיניו ואמר "כן, אני רוצה בנישואים אלו."
הנסיך פמיאר הביט הביט באומגה, למרות אמירתו הברורה לכאורה, חוסר הרצון להביט בעיניו וידיו שהמשיכו להתעסק זה בזה בלחץ סיפרו לו כי יש יותר ממה שנראה לעין.
הנסיך ידע שבחברה, אומגות נדרשו להיות כנועות ומקסימות, להתחתן על פי דרישות הוריהם ולהתנהג היטב בחן ובשקט. אחיו סירב לעקוב אחרי מסורת "חסרות ערך" כמו שנקראו בפיו והוריהם לא הכריחו אותו ואף עודדו אותו ללמוד וללכת בדרכו. אבל המחשבה על זה גרמה לתהות על האופי האמיתי של ההורים של מוריאן. הם היו אצילים משולשת עתיקה, ומעמדם היה גבוה, והם עדיין החזיקו בכול אותם מסורות שאחיו שנא. ועכשיו הנסיך פמיאר תהה עד כמה עמוק הוכרח האומגה שלפניו לעקוב אחרי המסורות האלו.
היה מן סוג של מרד במוריאן, משהו שמצא חן בעיניו, אבל האופי החופשי והמשורר שלו נכבל על ידי +המסורות והוא רצה לשחרר את האומגה לחופשי. אולי דווקא על ידי נשואים הוא יצליח לעשות זאת.
"אם זה רצונך, אנחנו נתחתן." הוא חתם בחיוך ולמרות שהאומגה חייכה עליו בחזרה, משהו בעיניו היה חסר את אותו אושר שאדם שנישא היה אמור להרגיש.
והנסיך הבטיח לעצמו, גם אם רגשותיהם לעולם לא יהפכו לאהבה מוריאן יכול לחיות בנוחות ובשלווה בארמון, בלי לדאוג לדבר ובלי צורך לעמוד באותם מסורות, הוא יתייחס אליו בכנות ובכבוד.
והוא תמיד יתחשב בדעתו וברצונו. הנסיך פמיאר ידע שאם הוא יאמר זאת בקול אולי האציל מוריאן לא יאמין לו, במקום זאת הוא החליט בליבו להראות לו את הכבוד וינהג בו כאדם אהוב גם אם הם לא יחלקו אהבה של בני זוג.
❃❃❃❃❃❃
אני רואה שאין באמת אנשים שקוראים את הסיפור הזה.
לכן החלטתי להוריד אותו מהעדפה שלי כרגע ולהתרכז בפרויקטים אחרים שלא יפרסמו כאן.
באהבה,
וויט אנג'ל.
YOU ARE READING
אתה העוגן ללב שלי
Historical Fiction✯נכתב✯ MxM שייך לאוסף סיפורים של "הרקיע השביעי" סיפור של הילדים של מישאר ופייראן. (תוותר עליי למענך). הנסיך פמיאר הוא הבן הבכור ויורש העצר, הוריו מעוניינים להעביר אליו את הכתר וניהול הממלכה, אבל הם רוצים לוודא שזה יעבור היטב. ולכן הם מחפשים עבורו...
