כששתי מיטולוגיות ניפגשות

תזכרי, את אמורה ליהיות מופתעת

נ.מ. ברין

זילפתי את אחרונית הקצפת על העוגה.
"זהו," אמרתי לרודי, לאיידן ולתאומות. "שאף אחד לא יגע בעוגה, ברו- "

"כן." זעקה ניקיטה. "את אומרת את זה, כבר בערך עשר דקות!"
"העוגה של מיני צריכה ליהיות מושלמת," מחיתי.
"בידיוק!" הסכים רודי מהצד השני של החדר. שם תלה את אבני החן שלא, שהעירו את ביתן האדס בצבע סגול.

"לפחות ארו יודעת מה היא עושה," התמקחה ניקיטה. "אני לא יודעת."
"שאה מביאה את מיני," הסביר לה איידן. "ברין מכינה את העוגה. רודי תולה את הקישוטים, ושילה- "
"תולה את שאר הקישוטים," התערבה שילה.

"לכל אחד כאן יש תפקיד חשוב." הבהרתי להם. "והעיקר כאן, היא היום הולדת של מיני."

אם כבר מדברים על זה, אמרה ניקיטה בקישור הטלפתי. ארו ומיני כבר בדרך?
הן אמורות. השבתי.

למען האמת, אפילו לא היינו בטוחים שמיני מספיק בסדר ללכת למסיבת ההפתעה.
רק אתמול היא התעלפה. ובכללי, מצב הרוח של ארו היה על הפנים.

עזבתי לרגע את העוגה, והסתובבתי לכולם. "ספירת מלאי,"
"עוד הפעם?" נאנחה ניקיטה.
"כן," הדגשתי. "קישוטים? צלם? מתנות?"
"יש," ענו רודי ושילה.
"יש," אמר איידן, עם פרצוץ זועף.
"יש." אמרה ניקיטה.

"עכשיו רק שאה ומיני נישארו. עד אז אנחנו צריכים לסיים את ההכנות." אמרתי.
ניקיטה גילגלה עיניים. "נו באמת. אין סיכוי שארו ומיני יבואו לכאן ליפני שנסיים. ארו שקרנית טובה."
"אל תיהיה כל כך בטוחה." הזהרתי אותה. "אחרי הכל, מדובר פה בשאה."

ניקיטה ציקצקה בלשון ומשכה כתפיים.

המשכתי לקשט את העוגה, בסגנון של מיני.
ואז שמעתי את איידן נאנח וחורק שיניים בכאב.
"אממה, הכל טוב?" שאלתי אותו.
איידן הנהן במהירות, אבל לא סובב את ראשו לעברי.
סימן שהוא משקר. ציינתי לעצמי בלב.
אבל כרגע התרכזתי ביום הולדת של מיני.
אחר כך אני ישאל אותו, הבטחתי.

—————————————————

נ.מ. ארו

"נוווו, בואי כברררר." התחננתי למיני. לא הייתי בטוחה מה ברין רצתה שאני יעשה, אבל השיטה שלי עבדה.
טוב, עמדה לעבוד.
רק שמיני היא כנראה האדם הכי עקשני בעולם!

"ארו, לא, הכל בסדר." אמרה מיני. המבט על הפנים שלה ביסר שהיא מהרהרת.
"תזכירי לי שוב; למה?" בקשתי.
מיני נאנחה, ואמרה, "כי אני בטוחה שלא שככת כלום בביתן אפולו."

"את בטוחה?... " שידלתי אותה. "כי אני דיי בטוחה ששככתי שם את העליונית שניקיטה ממש שומרת עליה."
מיני הנידה בראשה. "ארו, היום בבוקר הייתי בביתן אפולו. אין שם שום עליונית."

"אז איפה העליונית של ניקיטה אמורה ליהיות?" פרסתי ידיים לצדדים.
"אמממ," שקלה מיני. "אולי היא בזירת האימונים. נוכל ללכת לשם ו- "
"לא!" מיהרתי לבטל.