אהבה ישראלית אמריקאית -1-

26-ניקולאס/אריאל

כמה שעות לפני הטיסה.

כמה שעות שהלב שלי לא נמצא.
כמה שעות שאני לא מצליח לנשום.
כמה שעות שבהן לא אוכל לשחרר.
"אל תהיה עצוב,אחר כך אני לא ארצה לעזוב שיש לי פה גור כלבים." היא כבר כמה ימים מנסה להגיד לי לא להיות עצוב,כמה ימים שבהם אני יותר עצוב.
"זה לא עוזר נכון?" הנהנתי.
דמעה יצאה מהעין שלה והרגשתי משהו רטוב מלחי שלי.
שנינו רוצים לבכות אבל זה יהיה קשה.
אני כבר לא מצליח לנשום,היא אוויר לנשימה שלי.
"אל תבכה,אני לא רוצה לבכות." רק לשמוע את קולה נשבר גרם לי לבכות יותר.
"אני לא רוצה לבכות אבל להיות בלעדיך זה כמו לוקה בלי סקס." קצת הומור ביום השחור הזה.
הצמדתי אותה אליי ונישקתי את מצחה.
הרגע הזה מרגיש נצח.
אני מצמיד את מצחי למצח שלה,נושם ומרגיש את כולה.
"אנחנו חזקים! אנחנו נעמוד בזה לא משנה מה." היא מנסה להרים את המצב אבל זה לא יצליח בכמה שעות האלה.

שעה לפני הטיסה.

שעה!!.
פאקינג שעה שאני לא נושם,אני מאבד חמצן.
איך מתמודדים?!.
זה כמו להיפרד מאוויר לנשימה!.
"תנשום כבר אידיוט,לא רק לך קשה." לוקה אמר לי אבל אני לא מרגיש.
"הוא בסוף יגסוס פה.'' אמילי לחשה לאריאל והן גיכחו.
היא מגזימה,אני לא יגסוס פה אני ימות פה.
"שששש,אני פה ניקו.תרגע אני איתך." היא נסתה להרגיע וזה טיפה הצליח.
חיבקתי ונישקתי את ראשה,מנסה להירגע ולפחות לנסות לעכל את השעה האחרונה שלי איתה.
"אני אוהבת אותך בכל ליבי ואתה צריך להרגע.אני כאן וכל עוד הלב שלי אצלך אני חצי איתך,אתה שלי ואני שלך וגם אם יפרידו בנינו הלב שלי ידע איפה אתה.אוהבת אותך יותר מאת החיים," בחיים לא אשכח את המילים האלה,בחיים לא אשכח אותה!.
נישקתי את גב ידה ונתתי לה חיבוק.
זה לא החיבוק האחרון!.
"דבק ודביקון גם אנחנו פה! לנו גם מגיע יחס,היא עוזבת גם אותנו ניקולאס." לוקה אומר ואמילי צוחקת.
"תמשיכי לצחוק מטומטמת," היא הפסיקה לצחוק ולוקה עלה מעליי.
"אתה לא תעז להגיד לה ככה אתה מבין?" לא היה לי אכפת מהאיום שלו.
הנהנתי והוא שחרר אותי.
"תרגעו שניכם! זה לא זמן לריב!" אריאל צודקת כמו תמיד.
"אז שהחבר הדפוק שלך לא יעז לדבר עליה ככה שאני פה! גם שאני לא פה !" הוא התעצבן והיא הנהנה בהבנה.
ידה של אמילי נגעה בידו של לוקה והיא נסתה להרגיע אותו.
הרמתי את אריאל שתהיה בין רגליי.
היא שמה את ראשה על חזי ונרגעה.
כל הלחץ,הפחד,ההתרגשות שהיא חשה.
זה קשה לעזוב אנשים פה אבל להתרגש לראות את האנשים שהכי מחכים לה בבית.

רבע שעה לטיסה.

רבע שעה!!!!.
אני משתגע.רבע שעה האחרונות שיש לנו ביחד עד הפעם הבאה.
עכשיו אנחנו בדרך לשדה תעופה כי הנסיעה היא 8 דקות מהקמפוס לשדה.
"איך אני שורד?!" הרמתי את קולי ובעטתי ברכב.
"תרגע ניקולאס!" אריאל צעקה אבל לא יכולתי להרגע בכל הבולשיט הזה.
"אני פאקינג לא יכול סוכריה!,אני לא רוצה להרגע שאת לא תהיי איתי." הדם שלי זורם בכל גופי מרוב עצבים.
"אבל אני חוזרת." זה הרגיע אותי ממש!,כולי בעצבים ואין לי שמץ של מושג מתי היא תחזור.
"גם לי פאקינג קשה אז תרגי כבר ניקולאס!" שנינו עצבניים.
עצרתי את הרכב בכניסה לשדה תעופה ותפסתי בפניה ונישקתי אותה נשיקה פראית,מלאת תשוקה.
שנינו לא רוצים לשחרר אחד את השנייה.
צפירה של רכב נשמע. היא התנתקה והסתכלנו מי זה.
"בן זונה." לחשתי למראה לוקה ואמילי שהם רכב לידנו.
"נהנים לראות אותנו?" גיחך לוקה ורציתי לקבור אותו.
"אתה נהנה מי מכות?" הייתי רציני והא גיחך.
הוא בן זונה אמיתי.
"ניקולאס תפסיק בבקשה." הסתובבתי אליה והנהנתי.
השפלתי את ראשי ונאנחתי.
"אתה בסדר?" שאלה והנדתי בראשי.
איך אני אהיה בסדר שהבת אדם שאני הכי אוהב עוזבת אותי!.
איך אני אתמודד?!.
זה אומר עליי שאני בדיכאון על עזיבה?.
אני מקווה שלא.
"תמשיך להרגע,זה עושה לך טוב להיות רגוע. היא ליטפה את ידי והרמתי את ראשי.
מסתכל על פנייה המוארות,בגלל העזיבה הפנים שלה נהיו חשוכות כמו הלילה השחור.

אריאל.

חמש דקות לפני הטיסה.

"נתגעגע עלייך מאוד." אדמונת אמרה,ני אתגעגע יותר.
שלושתיהם היו ביחד ואני אצטרך להסתכל עליהם דרך מסך קטן.
מתי שאצליח לראות אותם זה בחופשת ראש השנה.
"אל תדאגו עוד מעט יש חג ויהיה חופש.אני אנסה לשכנע את ההורים שלי לטוס." בהצלחה לי לשכנע את ההורים שלי.
בקושי לשכנע אותם כמו שהצלחתי לשכנע אותם במשך שנה שלמה לטוס לסאמר סקול.
"כמה שיותר מהר יותר טוב." פחדתי שלא אוכל לשכנע את ההורים שלי ולא אצליח לטוס.
נקווה להצלחה.
"אבל צריך לזה שכנוע רב." אמילי אמרה לנו,היא צודקת.
"מצידי אני קונה לך כרטיס טיסה!" ניקולאס יעשה הכל בשביל לראות אותי.
'טיסה 394 יוצאת בעוד דקה,נא להתקדם לעבר המטוס' נשמע ברמקולים.
נישקתי את ניקולאס ונתתי חיבוק לאמילי ולוקה.
"אוהבת אותכם,ניקו,אדמונת,לוק?" נישקתי את ניקולאס שנית והסתובבתי.
דמעות עלו בעיניי,לא רציתי לבכות אבל אני בוכה.
עליתי על המטוס והתיישבתי במקום שלי.
ישר שהתיישבתי הוצאתי את הטלפון והתחלתי להתכתב עם ניקולאס.
ככה זה שכואב,לא טוב לי עכשיו.
המטוס נחת.אני בישראל.
אבא בא לאסוף אותי.
אמא ואחי לא יודעים שנחתתי.
שראיתי את אבא רצתי לחבק אותו.עזבתי את המזוודה ופשוט רצתי אליו.
"אבא," בכיתי לצווארו,כמה שהתגעגעתי אליו.
אני התגעגעתי לכל סופ"ש שהיה לנו הכי כיף ביחד.
"ילדה שלי." קולו היה חנוק מרוב התרגשות ובכי.
"כמה שהתגעגעתי אלייך," אמר והסתכל על פניי.
"גם אני אלייך." הוא נישק את ראשי.
התחלנו לנסוע,כל הנסיעה התכתבתי עם ניקולאס עד שהגענו הביתה.
הגענו הביתה.
רגע השיא של ההתרגשות והפרפרים שיש לי בבטן.

שבוע טוב נשמות של ברבורים 🩵
מחר ויום שני אהיה בבית ספר אז אני אנסה לעלות פרק כמה שיותר מהר.