אהבה ישראלית אמריקאית -1-

24-ניקולאס/אריאל

שבוע לפני הטיסה.

אני לא ישן יותר בלילה,בלעדיה ואיתה.
אני מתחרפן שעוד שבוע הבן אדם שאני הכי אוהב עוזב.
ליתר דיוק,עוזבת.
אני לא יודע איך להסתדר בלעדיה.
"אל תהיה עצוב,אני מבטיחה לך כמו תמיד להתקשר כל יום." היא כל הזמן מבטיחה! מה אם זה לא יקרא?.
אני לא יכול בלעדיה,אני מרגיש שאני מתרוקן לאט לאט.
"אני לא רוצה לראות אותך דרך הטלפון,אני רוצה לראות את כולך את כל גופך את שפתייך.הכל מהכל,בכל יום לקום לצידך." הרגשתי שאני מתפרק.
"לעולם לא אשכח אותך.אני ואתה זה לתמיד,באש ובמים גם אם לא יתנו לנו להיות ביחד בגלל הדתות שלנו אני תמיד אחפש אותך." מילותיה נחרטו לי בלב.
בחיים לא אשכח אותה ואת מה שהיא אמרה עכשיו.
"בחיים לא אשכח אותך גם אם ישמו לי מכשיר שנראה כמו קסדה,ראיתי יותר מדי סרטים כאלה." צחוקה המתגלגל זה צליל נעים לאוזניי.
אני מסתכל עלייה מאוהב שהיא צוחקת,אני יותר מדי נופל בפח הזה.
"תפסיק להתסכל עליי ככה,זה מביך," היא המשיכה לצחוק ומשכתי אותה אליי.
השבוע הזה אני לא עוזב אותה.
בגלל שזה השבוע האחרון שלה אין לה לימודים אז היא תשאר פה,בחדר.
אבל אני פה בגלל פנימייה,אני פה כבר שנתיים נראלי.
זה אומר שאני ממשיך ללמוד עד החגים.
"העיקר שלא תשכח אותי," חיוך גדול נפרש על שפתייה,לקחתי את כף ידה ונישקתי לגב ידה כמו נסיכה.
"בחיים לא!" גיחכתי ושנינו צחקנו.
היא שחקה בשיערה וקלעה לעצמה קטנה.
"אף פעם לא ראיתי אותך בשיער אסוף,תמיד בפזור," היא השפילה את ראשה,מה קרה שהיא כל הזמן בפזור.
"זה סתם,פשוט זה הכי יפה," אולי היא אומרת משהו שיכול להשמעה אמת אבל העיניים שלה משקרות.
"את יפה תמיד,מה קרה?" היא התקרבה אליי ושמה את ראשה בחזי.
היא תמיד עושה את זה,כל פעם שהיא רוצה להגיד משהו היא שמה את ראשה על חזי.ככה זה מרגיע אותה.
"אני לא אוהבת זה הכל,זה תמיד עושה אותי פחות יפה," היא לחשה וכחכחה את הלחי שלה בחזי.
"את יפה,מי שאומר שלא הוא לא מבין כלום." לא ראיתי איך היא נראת אז לפחות להגיד חצי אמת?.
חצי אמת? אז מה החצי אידיוט?.
"אתה.לא ראית אותי בצמה או קוקו,ואני גם לא מעוניינת," אני שונא בני אדם שמורידים לאנשים.
"את הבן אדם הכי יפה שיש,אין לי איך לתאר יופי כמו שלך.את דוגמנית," היא הנידה בראשה.
"אני? דוגמנית? הגזמת!" אני הגזמתי? היא נראת כמו חלום של כל גבר!.
"אם את לא דוגמנית של אחרים אז את הדוגמנית שלי." הסתכלתי עלייה וראיתי את הסומק על לחייה.

☆

אריאל

עוד משבוע אני אצטרך לחזור לישראל,מצד אחד אני רוצה לפגוש את המשפחה את החברות את הכיתה שלי אבל מצד שני זה להשאיר פה את ניקו,לוק,אדמונת יהיה איום ונורא.
אגב לפני שבועיים סלחתי לאמילי,היא פשוט התחננה ושלחה לי הרבה סליחות בכל מיני פתקים ודפים.
ניקולאס לא רצה שנחזור להיות חברות אבל הקשבתי ללב שלי,כמו שסבתא אומר.
'כל חייך אריאל תקשיב לעצמך וללב שלך,הם המתכון לתשובה הנכונה'
אני כבר רוצה לראות אותה,לקחת ממנה עוד משפטי חוכמה שנחרטים לי בראש לתמיד.
"את מתרגשת לפגוש את המשפחה של אחרי חודשיים שלא ראית אותם?" אדמונת שאלה בהתרגשות.
"אני יודעת!" צעקתי להם,אני ניקולאס לוקה ואמילי נמצאים באגם.
כל יום אנחנו שם ככה זה יותר מגבש אותנו כקבוצה.
"אני רוצה לטוס לישראל,אומרים שהארץ הזאת קדושה ליהודים," אני ילדה בת 16,מאיפה לי לדעת.
"נמש ישראל קדושה ליהודים,נראלי לי." לוקה התחיל לדבר אחרי כמה זמן ששתק.
ניקולאס בכלל לא דיבר היום,רק אני ואמילי דיברנו.
"אולי תדברו קצת,אתם שניי דגים." אמרתי,שיתחילו לדבר.
אין כבר נושא שיחה לדבר.
"מה יש לי להגיד שאת עוזבת בעוד שבוע?" ניקולאס מעדיף להיות איתי לבד בשבוע הזה,אבל אני צריכה גם את החברים שלי.
"גם לי אין מילים,אני לא רוצה שחברה ממש טובה שלי תטוס.עכשיו לא יהיה לי על מי לרדת,כולן מכירות את הטריקים שלי." לוקה תמיד היה מבהיל או משגע אותי,אפילו הוא מחמיאה על הגוף שלי אבל ניקולאס תופס אותו באמצע משפט.
זה כזה מצחיק.
"יש לי רעיון!" אמילי צעקה בשמחה.
"כן ספרי לנו את הרעיונות שלך הפעם,מסיבה של מחברות? טוש ללא צבע? תגידי." צחקתי,לאמילי תמיד יש רעיונות גרועים.
"לא!. מבטיחה שזה טוב הפעם." אם היא מבטיחה אני סומכת על הרעיון הזה.
"לכולנו יש תמונות של ארבעתנו,אנחנו:ניקולאס לוקה ואני נעשה אלבום ונשלח לך לישראל. את תעשי אלבום משלך ותשלחי את זה לנו." אהבתי את הרעיון.
הרבה תמונות,סרטונים שרק שלנו יצא אלבום זיכרון אחד.
אלבום של החבורה הזאת.
"אהבתי,בתנאי שסוכריה עושה לי אלבום שלי ושלה בלבד! וגם שלכם,שניי אלבומים שהיא צריכה לעשות." אהבתי את הרעיון של אלבום אבל אלבום שלי ושל ניקולאס היה רעיון מהמם.
ככה אזכור אותו לתמיד.
"אין לי בעיה,לוקה?"
"אוקיי."
כולנו הסכמנו לרעיון של אמילי והיא בנתיים צווחה בשמחה.
"אתה רואה אידיוט,יש לי רעיונות טובים," היא אמרה ועשתה תנועה של יד כאילו היא שרירית.
"לפעמים!" אמר.
"בבקשה תסתום כבר!" מתי הם יפסיקו לריב?.
"את קולטת שעוד שבוע את תעזבי אותי עד שתחליטי לבוא?" ניקולאס לחש לי והנהנתי.
דמעה יצאה מנחתה בלחי שלי,מחיתי אותה בשביל שלא יראו.
להיפרד ממנו זה לא קל,לא אחרי כל מה שהחכ נתן לי ועשה בשבילי.
לא משנה כמה הוא ספג בעצמו על משהו שאני הייתי צריכה לספוג הוא היה שם מחכה למכות שאני מאחוריו.
'רוצחת'
'דוחה'
'הינה הרוצחת,יהשפט שלה'
'זונה של נוצרי'
'בטח נולדה בטעות'
'דומה לקוף'
'היה לי קראש עליו אבל הוא אוהב יהודים'
כל מילה ומילה שנאמרה תשאר פה ותנסה לא לצאת לבחוץ.
כאן חצי מהסיפור שלי.
שלא יהיה פה יותר אף אחד לא אשכח את היהודיה והנוצרי שאהבו אחד את השנייה ובסוף קיבלו שניהם קיבלו חרם.

אתם מאמינים שעוד 10 פרקים נגמר הספר של ניקו וסוכריה?!.
פרק יעלה או בראשון או מוצ"ש או שני,מנסה לעשות הכל בשביל פרק.

✨️שבת שלום ברבורים✨️