Seven stars/Taekook

18. the truth untold

צ'ול הנהן לחיוב והוריד את עיניו אל עבר הדף, יודע שאולי מה שנכתב שם יכביד על הנסיך אבל זה היה אמור להאמר, מישהו היה צריך להעביר לג'ונגקוק את המידע הזה, את המכתב האחרון שנשאר בשבילו מראש השבט הזקנה.
"אני אתחיל ואומר שאני מצטערת על האובדן שלך, אני והמלך ג'ון המנוח היינו חברים טובים למרות שהוא היה צעיר ממני בהמון שנים... הוא היחיד שראה אותנו, בני העולם התחתון, כשווים. גם כשזה פגע בו במלחמה, הוא ניסה לעזור לכל אחד שיכל." כך החלה הפסקה הראשונה, הפסקה שגרמה לעיניהם של טאהיונג והתאומים להפתח לרווחה, המלך ג'ון ה... מנוח? זה היה פרט חשוב שאף אחד לא הודיע עליו לפני, איך יכל ג'ונגקוק שלא לספר דבר שכזה?!
"מ-מנוח?" שאל יונגי החלש בהפתעה, פצעו החל להחלים כמו קסם ונראה שהמשחה הצמחית ספגה את הרעלים מגופו במהירות, הוא עוד היה תשוש וגופו לא יכל להחזיק מעמד ללא מנוחה אך השיפור הכמעט מיידי במצבו היה נס.
הזמר הצעיר לא חשב עד לאותו הרגע שזה יהיה פרט חשוב, כשהגיע למקום הזה לראשונה הוא חשב שזה חלום, לא היה לו צורך לספר לכולם על מות אביו... מבין שאולי הפרט הזה היה חשוב יותר משחשב קודם לכן.

הצועני הצעיר הבין איזו פצצה נחתה עליהם, זה לא היה צפוי, שהמלך האמיתי שלהם מת... ובכן, יותר נכון המלך לשעבר, הרי המלך האמיתי שלהם כרגע יושב איתם באותו החדר.
"אני מצטער שאתם שומעים זאת ממני, אבל אם המלך ג'ונגהיון לא יודע על כך, עדיף שתספרו לו באופן אישי כשתחזרו אל הארמון." הוסיף צ'ול, מנסה לתת להם את העצות שלו, מה שהוא היה עושה, מה שהוא חושב שסבתו הייתה עושה...
"צודק." ענה לו טאהיונג ועצר לשניה, חושב על המשפט בראשו וממשיך לדבר, "שליחים עם מסר כזה יכולים לעשות טעות, זה מסוכן מידי, המידע הזה לא יכול ליפול לידיים הלא נכונות." תגובתו של טאהיונג הייתה מדוייקת בהחלט, אם אנשי ארץ ג'ון ידעו על מות המלך, כל המדינה תתאבל על לכתו, היום הזה יהפוך ליום אבל לאומי וכל זה מבלי שג'ונגהיון יהיה מעודכן קודם לכן... אך היה דבר גרוע עוד יותר, אם אנשים העולם התחתון יגלו זאת, המצב באמת יתדרדר...

צ'ול כחכח בגרונו ויישר את הדף שלו, יודע שעליו לחזור במהירות לכפר לפני שמשהו יחמיר גם אצלם.
"לאחר שהמלחמה נגמרה, אנחנו ועוד מספר שבטים הבנו שיש לנו בעיה, הרי נשבענו לשרת את כוחות האופל כמו כל מי שהיה בצד הלא נכון של המלחמה. היינו צריכים להבין שאם אי פעם נעזור למלך אנחנו נמות מיד, אך לא ידענו זאת ולאט לאט כל השבטים שלנו קוללו ונהרגו לאחר שניסו לסייע לממלכות שלכם. אנחנו היחידים שנשארו, אנחנו היחידים שהבינו שעלינו להיות ניטרליים ולא להתערב, לכן המלך ג'ון עזר לנו להסתתר ביערות עד שכל הדור המקולל ימות והדורות הבאים יוכלו לחיות בשלום." הפסקה הזו הייתה מעט כבדה למי שלא הכיר דבר, מלחמות וקללות... אך צ'ול היה צריך להזדרז לפני שימצאו אותו כאן, ביחד איתם.

"אני לא הבנתי שמה שאני עושה הוא לטובת הממלכה, לא חשבתי שלקרוא את העתיד שלך יהיה מסוכן אך טעיתי, ג'ונגקוק היקר, אתה מזכיר לי את אביך הגיבור, אל תכעס על עצמך, הקללה הופעלה בגללי ולא בגללך, ממילא זמני הגיע." הפסקה הזו הייתה יותר אישית, דמעות החלו להצטבר בעיניו של ג'ונגקוק הצעיר כשנזכר בפניה המדממות של הזקנה, איך יכול להיות שכל הדבר הזה הוא בעצם קללה, איך דבר כזה יכול לקרות מבלי שמישהו יפגע בה פיזית?!
טאהיונג הבחין בזאת והניח את ידו הגדולה על ירכו של השני אשר ישב לצידו, מנסה להראות נוכחות מנסה להרגיע ולנחם ללא מילים, עד כמה שהתקשה להבין זאת בעצמו כי הרי הוא לא חשב שיש עוד מכשף מהדור הזה ששרד באדמות של שבעת הממלכות.