"ממה אתה חושב שעשויה האבן הזו על הכתר שלי?" שאל ג'ונגהיון את אחיו הצעיר, המון תשובות הגיוניות יכלו להיות לשאלתו אך רק אחת הייתה נכונה...
והיא כמובן הייתה הכי פחות הגיונית מבין כולן.
ג'ונגקוק לא ענה לו, מניע את ראשו מצד לצד ותוהה מתי כל השאלות הללו יגמרו, מתי הוא סוף סוף יוכל לקבל תשובות...
והוא כמובן ישמח להתחיל מהשאלה העיקרית; איך הוא חוזר הביתה?!
מבטו החודר של המלך יכל להקפיא את ג'ונגקוק מפחד אם זה לא היה ממשיך לדקלם בליבו שכל זה הוא חלום, המחשבה הזו כבר החלה להתפוגג ולאט לאט הצעיר החל להאמין שזה באמת אמיתי... אך הוא לא יכל לתת לעצמו לחשוב ככה, לא היה כל היגיון בדבר. ג'ונגהיון היה כה שליו אך כה רציני בו זמנית שזה היה פשוט מפליא.
"דם, היא עשויה מדם."
התשובה של המלך כמובן לא סיפקה אותו...
משהו בזה היה פשוט לא אמיתי!
שני האחים עוד עמדו במרכז החדר, בוהים אחד בשני בתהייה, אחד חושב על חיי אחיו ותוהה מה עבר עליו בכל הזמן הזה בנפרד, ואילו השני רק ניסה להבין איך להתעורר, מתחיל לשקול האם האפשרות הזו בכלל הייתה ריאלית.
"לפי האגדה העתיקה, בני משפחת ג'ון בורכו ביכולת נפלאה, טיפת הדם הראשונה שתצא מהם תהפוך במידי לאבן חן יפייפיה שבעזרתה הם יוכלו לראות את היופי מכל מקום בעולם."
החל ג'ונגהיון לספר את הסיפור, מתיישב בחזרה במקומו ומצביע לשני לשבת גם הוא. יודע שיש בחוץ חבורה לא קטנה בכלל של אנשים אשר חיכו להם, אך אותו זה ממש לא עניין, לא כשהבחור הצעיר הזה, עם העיניים של אימו, נכח מולו.
ג'ונגקוק נשען מעט על השולחן בעזרת פלג גופו העליון, מביט היטב בעיניים הללו אשר בהו בו, צורת הפנים שלו הייתה דומה לשל אביו, השיער שלו היה זהה כמעט לגמרי, הגבות, הריסים, עצמות הלחיים וצורת העין...
הכל למעט הניצוץ הזה...
אביו איבד אותו מזמן והינה מולו האדם היה נראה כאילו שנולד מחדש.
"נגיד וזה אמיתי, כדי לעזור הביתה אני צריך למצוא שוב אתה השרשרת?" שאל הזמר הצעיר, חושב שעדיף להיות לצבוט את עצמו שוב עד שיתעורר...
הכל כדי שלא יצטרך להתחיל לחפש מפתח בשדות, ממש כמעט כמו מחט בערימת שחת, רק הרבה יותר גרוע.
תשובתו של המלך הייתה רק הנהון קצר, ג'ונגהיון גם כן נשען על השולחן, מתקרב לאחיו כמה שרק יכל, חושב שזה הכי קרוב לחיבוק שיכל לקבל ממנו בזמן הקרוב.
הוא הבין כבר שהצעיר ממנו חושב שזה חלום, הוא ידע שאין באפשרותו לשנות את דעתו ולא משנה מה יעשה, ג'ונגקוק עבר מסע עם טאהיונג בדרך לארמון וכל זה עדיין לא שכנע אותו, אז איך הוא יצליח?!
"אתה יודע איזו עוד ראיה יש לי לכך שאנחנו משפחה?" שאל הבכור, מביט בזה שמולו וממשיך בדיבור, לא יודע אם זה יאמין לו או לא.
"הצלקת שלך על הלחי השמאלית, אבא עשה לך את זה לאחר שעברו שלושה חודשים מיום לידתך, בדיוק לפי המסורת."
תשובתו של המלך כמובן לא סיפקה את הצעיר, כלל וכלל לא.
הוא ידע שיש לו את הצלקת הזו כל חיו, אבל למד לחשוב שזה קרה לאחר תאונה בבית החולים כמו שסיפרו לו כשהיה קטן.
ג'ונגקוק לא רצה להאמין לזה, זה נשמע אבסורדי לגמרי! לפגוע ככה בתינוק!
"עצור כאן, למה דווקא בלחי?" שאל אותו, יודע שאין לאף אדם ממשפחתו צלקת כזו, אז למה דווקא הוא?
YOU ARE READING
Seven stars/Taekook
Fanfictionג'ון ג'ונגקוק, אחד מזמרי הסולו המפורסמים בדרום קוריאה. היה לו כמעט הכל; שפע, כישרון והצלחה. אך ביום אחד הכל מיד השתנה, ביום בו הודיעו לו על פטירת אביו האהוב. אימו הלכה לעולמה כשג'ונגקוק היה בן-6 ואחים לא היו לו, מה שהשאיר אותו לגמרי לבד. כך לפחות ח...
