כששתי מיטולוגיות ניפגשות

היתעלפות בסגנון די אנג'לו

נ.מ. אנבת

אנחנו לא בטוחים שבאמת הולכת ליהיות נבואה. כירון שידר לי במבטו.
נו באמת! כמובן שתיהיה נבואה. יש לנו מזל גרוע. שידרתי לו בחזרה במבט.
"נערתי, את בטוחה שהולכת ליהיות נבואה?" כירון אמר לרייצ'ל בקול רם.
לרגע אחד היא התפקסה וקמה מהספסל. "אני בטוחה." היא ענתה.

ליפני שעה

"אני אומרת לך מוח אצה. עם אני נוגעת בספר, אני ל-א מקבלת פרץ אנרגיה." הסברתי לפרסי בפעם המיליון.
הוא חושב שאם שכשהוא נוגע במים, יש לו פרץ אנרגיה. אז אם אני נוגעת בספר, לי יש פרץ אנרגיה.
"את בטוחה?..." הוא הרים גבה. אני היתאפקתי שלא לידפוק את היד בראש.
"כן פרסי, אני בטוחה‐" ניקטיתי שחניך זר רץ לעברנו. "פרסי ג'קסון ואנבת צ'ייס," הוא התנשף. "כירון קוראה לכם מהביניין הראשי."
שנינו הינהנו ורצנו לעבר הביניין הראשי.

כירון, השבע, ניקו, וויל ורייצ'ל עמדו ליד הכניסה.
"כירון, מה יש?" פרסי שעל.
כירון העיף מבט לרייצ'ל היושבת על ספסל עם ראש קבור ביידיה. "למיס דר יש..." הוא היסס. "נבואה."
"מה?!" אני ופרסי אמרנו באותו הזמן. לא יכול ליהיות שיש עוד נבואה.
"אנ-נ-ב-תתת, פ-פ-פרסססי," רייצ'ל התנשפה. "נבואה, יש נבואההההה." היא תפסה את הראש ביידים.
היסתכל על כירון. הוא ניראה חושש ומודאג.
אנחנו לא בטוחים שבאמת הולכת ליהיות נבואה. כירון שידר לי במבטו.
נו באמת! כמובן שתיהיה נבואה. יש לנו מזל גרוע. שידרתי לו בחזרה במבט.
"נערתי, את בטוחה שהולכת ליהיות נבואה?" כירון אמר לרייצ'ל בקול רם.
לרגע אחד היא התפקסה וקמה מהספסל. "אני בטוחה." היא ענתה.

בחזרה להווה

ואז היא קרסה. "רייצ'ל?" שעלתי. וויל וניקו מיהרו ליתפוס אותה ולהחזיר אותה לישיבה.
"י-ש נננבואה," היא התקפלה לתוך עצמה כמו כדור. "היאאאא ררר-ק ל-א מגיעעע."
"אני ילך להביא משהו שיעזור לה מהמרפאה." וויל אמר ורץ למרפאה.
"לא מגיעה?" אני פניתי לכירון.
הוא רק היסתכל על רייצ'ל ברחמים ומילמל: "היום... זה קורה היום..."
"כירון?" שעלתי אותו בביבול. על מה הוא מדבר?
"אה," הוא שם לב שפניתי עליו. "אני חושש, נערתי‐"
"בלעהההההההההה-" רייצ'ל התיכופפה והקיאה. לא ניראה שהיא הרגישה טוב יותר אחרי זה.
היא נישארה עם הראש מורחן. "רייצ'ל?" פרסי שעל בחשש.
היא הרימה את הראש בהנפה ולשניה העיניים שלה היו ירוקות. "הפנדוות."
אני לא יודעת מה קרה אחר כך. כי ברגע שהיא אמרה "הפנדוות", היתעלפתי.

מולי עמדו שתי נערות בנות חמישה-עשר, ממוצא הודי. הן עמדו במטבח ואחת מהן הייתה לבושה בסינר והחזיקה מגש מלא בקפקייקסים.
הנערה הראשונה הייתה עם עור חום בהיר ועם שיער שחור ארוך אסוף בצמא וצמיד זהב זוהר על ידה. השניה עם שיער שחור פזור וקולר כחול זוהר על הצוואר והיא הייתה ממש גבואה.
"בריןןןןןןןןןןןן!" הנערה הראשונה התחננה לנערה השניה.
"ארו, בפעם האחרונה; לא!" הנערה שמתבבר שהשם שלה הוא ברין אמרה.
"אבל למה?" שעלה הנערה הראשונה, ארו.
"כי הן שמורות ליום הולדת של מיני!" ברין אמרה והטיחה את מגש הקפקייקס בשולחן.
ארו עמדה אל מול ברין וניסתה לעשות עיני כלבלב. "נוווווו בבקשה."
"תחסכי ממני שאה, את לא יודעת לעשות עיני כלבלב." ברין גיחכה.
"נו באמת‐"
זה היה הדבר האחרון ששמעתי מארו.
החלום הפך ליהיות ריק שחור שהזכיר לי את טר-טר-טרט, אותו, הוא הזכיר לי אותו.
שניה אחרך כך היתעוררתי בצרחות.

"אנבת! את בסדר?" ראיתי את פרסי עומד מעליי.
"אני... אני לא יודעת." שיקרתי. אני יספר לכירון ופרסי בהיזדמנות פרטית. "רק שחור."
היתרוממתי לישיבה. אני לא הייתי על הדשא ליד הבניין הראשי. אלה על אחת המיטות במרפאה. "איפו כולם?" שעלתי.
פרסי מיצמץ כמה פעמים ואז ענה. "אנבת, את היית מעולפת במשך חמש שעות."
הופתעתי. כבר שמעתי שניקו היתעלף למשך שלושה ימים.
אבל בכל זאת; החלום היה ממש שתי דקות. לא יותר.
"חמש שעות?" שעלתי.
ואז שמתי לב לרייצ'ל שישנה במיטה לידי.
"היא בסדר?" שעלתי. למרות היחסים שהיו לה עם פרסי... אנחנו עדיין ידידות טובות.
"הנבואה עדיין לא מגיע. אבל יותר טוב." רייצ'ל לחשה מהמיטה. אז כניראה שהיא לא ישנה.
"יופי." ניסיתי לעודד אותה. "אבל מה קרה?"
"שניה אחרי שאת התעלפת, גם רייצ'ל התעלפה." פרסי הסביר לי.
"אמרו לי שמילמלתי כמה שורות אחרי שהיתעלפתי." אמרה רייצ'ל. "אליו שורות?"
"ארו, מיני, ברין, ניקיטה, שילה, איידן, רודי." ענה פרסי. "לא בהכרך בסדר הזה."
ארו וברין... ככה קראו לנערות מהחלום שלי. והן ציינו את השם מיני.
אני ורייצ'ל החלפנו מבטים שאומרים: "נדבר בפרטיות".
בפעם הראשונה אחרי הרבה זמן; אני צריכה שפרסי יעזוב. אבל רק לרגע.
בידיוק אז ליאו, ניקו ו-וויל נכנסו למרפאה. "פרסי. הן צריכות לנוח." וויל דרש מפרסי.
ליאו היסתכל עליי בהבעה צינית. "תקשיבי צ'ייס. את דפקת שם חתיכת היתעלפות בסגנון די אנג'לו." גיחך ליאו. ניקו נעץ בו את המבט הרצחני שלו. "אני לא מתעלף."
"כן אתה כן." וויל אמר לו.
"לא אני לא!‐"
"וויל," רייצ'ל קטעה אותם. "אמרתה משהו על לנוח?"
וויל הנהן ודחק בכולם לצאת החוצה. "כמובן, בוא כולם."
"רגע," פרסי אמר ונישק אותי נשיקה קצרה. "עכשיו אפשר."
באמת הייתי צריכה את זה.

"מאיפו את מכירה את השמות שמילמלתי?" רייצ'ל שעלה אותי כשכולם יצאו החוצה.
"כשהיתעלפתי, היה... היה לי חלום." אמרתי.
היא הנהנה כמבינה מה זה אומר.
סיפרתי לה את כל החלום, ויל ברין וארו.
"ארו, מיני, ברין, ניקיטה, שילה, איידן ורודי." שיננתי את השמות. "ארו, מיני, ברין, ניקיטה, שילה, איידן ורודי."
"אנבת... אני חושבת שאני יודעת מאיפו שלושת השמות של הבנות." אמרה רייצ'ל לבסוף.
"מאיפו?" שעלתי. זה יעזור לדעת מאיפו השמות של ארו, מיני, ברין, ניקיטה ושילה.
רייצ'ל נאנחה אנחה קצרה. "מהמיטולוגיה ההידנית. הן הגילגולים של חמשת אחי הפנדווה."

—————————————————

פרק קצר... מקווה שיצא טוב.

נ'