VENOM (hyunlix)

29

פליקס:
״זהו, זה נגמר.
אני לא יכול להיות לידו אנחנו כל שניה רבים״ סיכמתי להאן.
עדיין לא הייתי בטוח מה לעושת עם מצב, ידעתי שמסובך להיות עם היונג'ין, ואני יודע שאני גם לא יכול לא להיות רחוק ממנו.
אני צריך אותו.
אני לא יכול להיות לידו.
אני חייב אותו.
האן נאנח, הוא עצר רגע לחשוב, ״אני בטוח שהיונג׳ין רוצה רק את טובתך, אני בטוח בזה״ אמר וכיחך בגרונו.
״א-אבל אתמ-ול אני, הוא, רבנו ואז, ואז שכבנו. אבל זה לא משנה, שיאו אני לא יודע מה לעשותתת״ נאנחתי
״פליקס, היונג'ין פשוט קינא, וזה טבעי, כיאלו אתה בכל זאת שכבת איתו מבחירתך-״ ״אבל לא היה לי בחירה, זה היה או זה או שהוא יאנוס אותי״ ״בידיוק את זה אתה צריך להסביר להיונגין אם אתה רוצה להיות איתו״
האן אמר, הוא צדק, הוא תמיד צודק

לא רציתי להקשיב ורציתי להסיח את דעתי, הלכתי עם האן למסיבה, לא אותו בר שתמיד אנחנו הולכים אליו, אלא לאחד רחוק יותר
לא הייתי במסיבה מלא זמן, מאז מה שקרה עם לי וכל זה.

נכנסו, ישבתי על הבר עם האן והזמנו לשתות.
אני לא יודע מה שתינו אבל אהבתי את זה.
האן הלך לדבר עם כמה אנשים שזיהה ואני ישבתי על הבר, לא רציתי ללכת לשירותים להתקל בשני אנשים שוכבים, אז סתם נשארתי שם.
הייתי בטלפון.
היונג'ין הציף אותי בהודעות
לא ידעתי אם לענות לו או לא אז פשוט התעלמתי
כן קראתי את ההודעות.
הוא רשם שהוא מבין, שהוא מצטער, שלא היה לי ברירה והוא לא הבין את זה.
לא רציתי לענות.
התקשרתי אל צ׳אן ״נו, נו״ מלמלתי לעצמי
״הלו״ צ׳אן אמר מבעד לטלפון
״היי, צ׳אן״
״פליקס מה זה החרא הזה איפה אתה?״ הוא שאל בלחץ
״כלום אני במסיבה, אני צריך יעוץ״ אמרתי
״לאסוף אותך?״ שמחתי לשמוע את זה , לא רציתי להשאיר את האן לבד אבל ידעתי שהוא לא לבד, הוא מכיר המון אנשים שם
״כן כן תודה״ אמרתי
שלחתי לצאן מיקום וחיכיתי, לפחות חמש בנות ניסו להתחיל איתי, סירבתי בנחמדות.

צ׳אן הסיע אותי, ידעתי שאני יכול לסמוך עליו אז ישר התחלתי לשתף אותו.
הוא אמר לי לענות להיונגין, להגיד לו שאנחנו צריכים להפגש ולהבין הכל.
הסכמתי איתו אבל לא היה לי את האומץ לרשום לו.
רציתי להתקשר.
אבל נרדמתי

צ׳אן העיר אותי ואמר חי לרדת פה, זה היה בבית של היונג'ין.
ירדתי כמו שאמר, הוא החזיק לי את היד והבטיח שהכל יהיה בסדר.
דפקתי על הדלת
וחיכיתי בסבלנות.
היונג'ין פתח את הדלת וצ׳אן נפנף לי לשלום.
קאפתי במקום, היונג'ין לקח צעד אליי וחיבק אותי, לא התנגדתי אבל גם לא חיבקתי בחזרה.
״אני רוצה להסביר, אני יודע שיצאתי לא בסדר״ אמר, עיניו היו אדומות והוא נראה מביוש.

התיישבתי על הספה והיונג׳ין הביא לי כוס מים.
זה היה לילה כבר והוא היה לבוש בפיגמה, שיערו היה בחצי קוקו.
הוא לא הסיר את המבט ממני.
״אני מצטער״ הוא אמר וטמן את פניו בידיו
״אניי ממש מצטער
״אני יודע״ אמרתי, ראיתי עליו שהוא מצטער
״אבל אף פעם אל תעשה את זה שוב״ אמרתי לו.
״אם זה יקרה עוד פעם אחת, גמרנו, לתמיד״ הוספתי
הוא הנהן כמו כלבלב קטן.

לקחתי אותו לחיבוק .
ועכשיו הוא שלי ואני שלו.

הוא הוביל אותי אל המיטה ואיפשרתי לו.
הוא רצה להיות איתי ואני איתו
Always and forever