פליקס:
בבוקר שאחריי
כשהתעוררתי, הסתכלתי סביבי.
חיבקתי את המותן של היונג'ין, לא לבשתי דבר מלבד הבוקסר. התקשרתי אל האן בבהלה בזמן שיצאתי מהמיטה
״האן, האן, האן תענה כבר״ מלמלתי לעצמי בזמן שלקחתי את בגדי שהיו זרוקים על המיטה.
כעבור כמה צילצולים האן ענה בבהלה ״מה אתה מתקשר עכשיו!? אתה יודע מה השעה?״ הוא צעק ״מ-מי התקשר?״ שמעתי מישהו לוחש, אני לא קלטתי את הקול. ״א-אני צריך לבוא אלייך, כיאלו, עכשיו״ אמרתי, לחשתי וקולי רעד, לא רציתי להעיר את היונג'ין. ״מה קרה?״ האן שאל לא התחשק לי לענות עכשיו, רק לעוף מפה.
״אני אגיד לך שאני אגיע״ אמרתי ישר וניתקתי.
התלבשתי במהירות ולקחתי את נעליי ביד אחת, יצאתי מהבית של היונג'ין במהירות. התנשפתי מלחץ, הרגשתי את ההתקף חרדה מגיע.
כעבור כמה שניות הצלחתי לחזור לעצמי, בחשש פתחתי את הטלפון, והתקשרתי לצ׳אן, הוא לא ענה. התחלתי לרוץ.
לרוץ לבית של האן, לא ידעתי מה השעה, בקושי ידעתי איפה אני.
דמעות זלגו במורד לחי
כעבור חצי שעה, הגעתי אל הבית של האן, עם עיניים אדומות.
דםקתי על הדלת וחיכיתי בסבלנות, כל חלק בגופי רעד ובער.
הגעתי, האן פתח לי את הדלת במבט מודאג, הוא ראה את עיניי האדומות ופניו נהפכו עצובות.
״בוא, תדבר אחר כך״ אמר, נכנסתי ואפשר לומר שליטרלי נפלתי לזרועותיו.
סליחה על המלא זמן פשוט אני במחסום כתיבה של החיים😭
ВЫ ЧИТАЕТЕ
VENOM (hyunlix)
Любовные романы״אהבה היא כמו ארס היא יכולה להרוג אותך״ ליי יונגבוק או כמו שחברים קוראים לו פליקס הוא ילד רגיל בן 17 מסיאול פליקס ניצל כל רגע מהחיים שלו הוא הלך למסיבות השתכר המון ופשוט חיי את החיים המוטו שלו היה ״פשוט תחיו את החיים אל תחשבו הרבה״ ... אבל ה...
