נקודת מבט- מיקה
אני עכשיו בכיתה י, מתחילה את התיכון ועם כל הלחץ של התיכון הדבר היחיד שאני יכולה לחשוב זה חרטה. יש ילד שאני דיי מחבבת, עומר. אני מכירה אותו מאז כיתה א ורק בכיתה ט התחלתי להסתכל עליו במובן קצת שונה, אבל הוא ממש ביישן, ולא מדבר עם בנות ובטח שגם לא איתי.
ויש את רוני, החברה הכי טובה שלי שבמקרה רוצה את אחד החברים הכי טובים של עומר, בן. אפשר להגיד שבן פלייר אבל היא בכל זאת מאוהבת בו מעל הראש.
אנחנו רק בשבוע הראשון וכל פעם שאני רואה אותו במסדרון אני רק חושבת לעצמי איך לא אמרתי כלום אבל האמת היא שכל פעם שרציתי אפילו להגיד את הדבר הכי קטן הרגשתי שמשהו בי נעצר ולא נותן לי להוציא מילים מהפה. ובעיקר פשוט חרטה זה כל מה שעובר לי בראש.
היום הייתה לנו לכל השכבה הרצאה על מחוייבות אישית . הסבירו בגדול על ההתנדבותיות וכל מיני דברים לא באמת מעניינים. אני ורוני כבר מגיל קטן חולמות להתנדב באיזור עם בעלי חיים אז היה לנו ברור שזה מה שנעשה.
הגיע היום הראשון שאני ורוני הלכנו למחוייבות אישית. ממש התרגשנו כי זה משהו שממש חיכינו לעשות. אנחנו מגיעות למתחם ופוגשות את מנהלת המתחם , היא מציגה את עצמה ולאחר כמה דקות אני ורוני רואות שני ילדים מרחוק מתקרבים אל כיווננו
רוני אמרה ״אני לא יודעת מי אלה אבל הם נראים טוב, ממש טוב״ . ואני הנהנתי להסכמה.
מנהלת המתחם אומרת ״בן ועומר? זה אתם?״
בן ועומר עונים בחיוב ובאותו הרגע הלב שלי נפל לרצפה.
מנהלת המתחם מתחילה להציג אותם ואז מוסיפה ״רגע אתם באותו בית ספר לא?״
הבנים עונים ״כן היינו ביחד בכיתה גם״.
מנהלת המתחם ענתה ״אז נראה לי שיהיה לכם ממש כיף ביחד״
אני ורוני הסתכלנו אחת על השנייה בזמן שאנחנו רוצות להתעלף ולמות באותה נשימה.
YOU ARE READING
קשר עין אחר
Romanceמיקה ורוני החברות הכי טובות, עולות לתיכון וכחלק מהמחויבות האישית מתנדבות למתחם שיקום בעלי חיים, החלום שלהן מאז ומתמיד. רק ששני בנים מגיעים להתנדב איתן מהבית ספר שלהן, שני הבנים שהן רוצות.
