Seven stars/Taekook

11. so far away

לפי סיפוריו של טאהיונג, כל הכפרים הסמוכים בהם לא היה באר היו מגיעים לנהר הזה כדי לאסוף מים, המים שזרמו היו נקיים ושקופים כפי שג'ונגקוק ראה ביום בו הופיע כאן, הגיוני לחלוטין שישתו מהם אך מה שהפריע לו היה שעד עכשיו הוא לא ראה אפילו כפר אחד בדרך, הם כולם היו מוסתרים ומרוחקים מהדרך בה רכבו, למרות שנאמר לו שזה ציר תחבורה ראשי, בודדים האנשים שהם פגשו בדרך, כאילו שכולם התנדפו מעל פני האדמה.

שאר הרכיבה עברה בשקט רב עד לרגע שהגיעו לגשר אשר אותו זוג הגברים חצו בדרך הלוך, "מכאן." קרא טאהיונג וסימן עם ידו השמאלית את הכיוון אליו היו צריכים לרכב, הם ירדו מהדרך הבנויה אל הדשא, סמוך לשפת הנהר, ויונטאן הוריד את ראשו אל האדמה, מרחרח אחר שאריות ניחוחו של ג'ונגקוק המופתע, גם כשהוא סוס יש לו חושים של כלב...
הם הגיעו לנקודה הרצויה, הדשא שם היה מכופף ושקע חשף את האדמה, בדיוק במקום בו ג'ונגקוק נחת.
אבל כמובן שכולם היו תמימים מידי, השטח רחב הידיים הזה היה המקום המושלם לאבד חפצים... במיוחד כשמדובר בשרשרת קטנטנה עם תליון מעץ.

הסוס/ כלב הרים את ראשו והוציא קול לא מרוצה, טאהיונג קיפץ ממנו ובכך השלושה שמאחוריו עצרו גם הם, יורדים מהסוסים שלהם בידיעה שעכשיו עליהם להתחיל לחפש בצורה ידנית... ממש כמו מחט בערימת שחת.
"יונטאן אומר שהריח שלו נמצא בכל מקום, גם במים." ציין הנסיך, מדובב את חברו הטוב, מפתיע את ג'ונגקוק גם בזה שעכשיו ידע לדבר עם חיות... כאילו שכל הסיפור הזה לא היה מוזר מלכתחילה, הם רק דאגו לספר לזמר המסכן שכל החלק ההזוי עוד מלפניו ויש לו עוד המון לגלות על העולם הזה.
"אז איפה אנחנו מתחילים לחפש? אם זה במים אין סיכוי שנמצא את זה." מלמל הצעיר שבחבורה בייאוש, הנהר הזה היה עמוק והמים זרמו בו במהירות רבה, אין שום סיכוי שיוכלו למצוא ככה את מה שחיפשו.
"אני מריחה את זה גם..." מלמלה יונג'י בזמן שהתקרבה אל הנהר והתכופפה לעברו, "אבל נתיב הריח לא יורד למטה עם הזרם, הוא עולה למעלה." המשיכה את משפטה, יודעת מה היא אומרת ומסתמכת על חוש הריח המפותח שלה לטובת המשך מסעם, זו הייתה אחת התכונות אשר בורכה בהן בלידתה, חוש הריח שלה היה מפותח יותר משל אחיה, היא יכלה לזהות עקבות ריח כמו גששית בזמן שתאומה הבוגר יותר התאפיין דווקא בחוש ראייה משובך, כזה שהוא יכל לראות היטב בלילה כמו ביום, מקומות חשוכים לא היוו בעיה בשבילו ולכן כמעט אף אויב לא יוכל להפתיע אותם בשעות הערב המאוחרות כשיצטרכו לחזור אל ביתם.

לפתע מים השפריצו על כל הרבעייה בזמן שדמות קפצה מן המים, עורה היה מעט שזוף ושיערה הגולש היה בלונדיני, כמעט לבן אפילו, עיניה הכחולות נצצו תחת אור השמש ושפתיה הורדרדות היו תפוחות כמו בציור.
פלג גופה העליון היה חשוף לחלוטין ומה שהסתיר את שדיה הגדולים היה רק מקבץ של שיערות מראשה, ג'ונגקוק לא הצליח להבין מה קרה שם אך לדעתו הוא ראה זנב אשר הציץ מאחוריה במים... מקווה שהיא לא מה שחשב באותו הרגע.
"הזאבה הקטנה בהחלט צודקת, אצל אחותי שבצפון הייתי בודקת." קולה הציורי והחולמני נשמע פתאום, מסיח את תשומת ליבם, "תדייקי." הצהיר בה טאהיונג ופתאום, חיוך נפרש על פניה, ספק חמוד וספק מפחיד... ג'ונגקוק לא ידע את התשובה.