"תודה." מלמל הצעיר והוציא נשיפה של סיפוק מפיו, רואה שהצליח לשתות חצי מתכולת הבקבוק בלגימה אחת, הוא בהחלט היה צמא.
"בשמחה!" ענה טאהיונג ולגם גם הוא אחריו, מבין שגם הוא זקוק למעט מים לפני שיתייבש, למרות שהדרך הייתה קלילה וישרה ברובה ולמרות שמזג האוויר היה נעים, עם שמש אשר הציצה מבין העננים, הרכיבה הזו הייתה מתישה, שלוש שעות לכיוון בשביל לקחת חפץ ולחזור... היה נשמע יותר מידי קשה למי שלא היה רגיל לרכב עם סוסים למרחקים ארוכים, אמנם חשיבותו של החפץ הזה, השרשרת בעלת תליון המפתח, הייתה גדולה, אך המסע הזה לא היה אמור להכביד על ג'ונגקוק, הנסיך של ארץ ג'ון ויורש העצר של כל הממלכות...
הוא היה אמור להיות לטובתו ולטוב הממלכה כולה.

יונגי חזה במחזה הזה ואינו ידע איך להגיב, הבחור הזה שמולו פשוט לא יכל להיות הנסיך... הוא לא היה מאומן כלל ולמרות שהיה נראה שרירי כוחו הפיזי המועט לא אפשר לו לרכב על סוסו כמו שצריך... איך מן מלך זה יהיה אם לא ילמד לרכב על סוס במהרה?
"אין לנו את כל היום." אמר הנסיך בעל העור החיוור בחוסר סבלנות, הם כולם רק רצו לסיים עם היום הזה כדי שיוכלו לדעת אם הבחור הזה הוא באמת ג'ונגקוק שהם מחפשים, למה לקחת את הזמן?
אלא אם הוא לא הנסיך והוא רק מושך את הזמן עד שיגלו זאת...
מתעניין בשני ותוהה מה אמר זה למלך כדי שיקבל את אמונו, החליט יונגי להיות יותר זהיר מעתה והלאה, הוא הולך לגלות אם זה מתחזה או לא והוא הולך להגן על חבריו למסע ממנו עד כמה שרק יצטרך.

"צודק! אני מצטער על העיכוב." ענה לו ג'ונגקוק, יודע שהוא צריך להזדרז אך מעט מפוחד מהתגובה של השני, שלא יגדל שוב ציפורניים כמו שעשה בעבר...
ג'ונגקוק עוד לא הבין לגמרי מה זה היה שם בחדר הדיונים, הם נראו קצת כמו אנשי זאב וגם הסיכה שעל בגדיהם הייתה בצורה הזו, אך האם זה הגיוני? כלומר... אם זה חלום כנראה שכן, אבל הכל התחיל להרגיש מציאותי מידי בכל רגע שעבר.
ואם זה לא חלום?
מה עתיד לקרות?
האם גורלו ישתנה אחרי שגילה את המקום הזה? האם עתידו בתור זמר עומד בסימן שאלה? הוא אהב את עבודתו, הוא נהנה מההופעות והמעריצים... הוא אהב לשיר ולכתוב ולרקוד, זה היה החלום שלו, זו הייתה התשוקה שלו...
איך יוכל לוותר על זה אם כל מה שקורה סביבו אמיתי?

הזמר החליט לשים את כל המחשבות הללו בצד, הוא עוד לא ידע דבר וכרגע מטרתו הייתה להשיג את המפתח הזה, הדבר היחיד שנותר לו לנסות, הפתרון האחרון לשאלתו החשובה...
איך הוא חוזר הביתה?
ג'ונגקוק קיפץ על סוסו וכך גם טאהיונג, מתמקמים בחזרה במבנה החוליה שלהם- יורש העצר של ממלכת קים רכב מקדימה, אחריו הזמר והתאומים איספו מאחור, מכסים כל שטח אפשרי למקרה שיבוא אויב.
נשארו להם כארבעים דקות לרכיבה בסך הכל, הם יכלו לראות את גדת הנהר מרחוק, השדות החקלאיים שראו בדרכם החלו להעלם וגם חורשות העצים הרבות כמעט ולא נראו באופק, החיטה היבשה וערימות הכותנה התחלפו בשדות ירוקים ופרחוניים ומולם החל להחשף שטח רחב ידיים אשר היה מלא אך ורק בטבע עוצר נשימה, מקום שאף אדם לא נגעה בו, למעט בשביל בו רכבו.

Seven stars/TaekookWhere stories live. Discover now