His angel [5]

דומיניק (29)

נכנסתי למפקדה ואית'ן היה שם עם ריס ועבד על משהו.
רוז ישבה בכיסא שלי ושראתה אותי חייכה. "מה קרה, ילדה?" שאלתי ובחנתי אותה. "סתם, רציתי חיבוק," חייכתי אליה וחיבקתי אותה בחוזקה.
נישקתי את מצחה והיא חייכה אליי. "אתה באמת הבטחת לבנים שתיקח אותם לגלידה בערב?"
"כן, למה לא?" שאלתי ונישקתי אותה. "כי אתה כמעט כל הזמן עובד,"
"אז מה?"
"אז מתי תלך איתם?"
"אני בטוח שאני יכול לוותר על שעה וחצי של עבודה," לחשתי לאוזנה ונישקתי את צווארה.
"ומי יחליף אותך?"
"קולטון," אמרתי וליטפתי את הלחי שלה. "הוא כבר גדול מספיק בשביל לטפל בעניינים האלה וגם הוא היחיד שאני סומך עליו יותר ממך ומלאונרדו," היא הנהנה ונישקתי אותה. "אני אוהב אותך, ילדה," לחשתי והיא חייכה. "אני יודעת," היא התכוונה ללכת אבל תפסתי בידה והצמדתי אותה אליי. "את יודעת?"
"כן."
"את לא חושבת להגיד עוד משהו?"
"מה להגיד?" הידקתי את לסתי וקירבתי את שפתיה לשלי עד שהן כמעט נגעו. "רוז."
"אני אוהבת אותך גם, דום. באמת." חייכתי ונישקתי אותה. "עכשיו את יכולה ללכת." היא יצאה מהמפקדה והעברתי את מבטי לריס. "מה אמרת לקולטון?" שאלתי ובחנתי אותו. "זה יותר מה עשיתי,"
"אין לי כוח למשחקים, ריס, קדימה." הוא הסביר לי מה קרה וסיים הרגשתי את הזעם מבעבע בי. "איך יכולת?"
"הייתי שיכור." הוא אמר בזעם. "וזה שקולטון מתנהג כמו ילד ולא מוכן לקבל את הסליחה שביקשתי ממנו לא או-"
"אתה דיברת על ההורים שלו, ועל הילד שהיה אמור להיות לו. אתה אמרת שטוב שהוא מת.. שלא יהיה עוד מישהו כמוהו. והוא החבר הכי טוב שלך, ריס. אתה יודע שאלו שתי הנקודות הכי רגישות שלו."
"קים היא הנק-"
"קים היא לא סתם נקודה, אם היית מדבר על קים משהו רע כבר מזמן היית מת. היא יותר כמו כל החיים שלו." הוא העביר את ידו בשיערו ונאנח ואז בדק את המחשב שלו. "אני אבקש ממנו סליחה עוד פעם, אם זה כל כך חשוב לך," הוא אמר בזמן שאלה נכנסה למפקדה.
היא התיישבה לידו והוא נישק אותה. "איפה ג'ו?"
"הוא ישן," היא לחשה. "הוא מרגיש טוב?"
"כן, הוא בסדר.. ברצינות." הוא חייך אליה והיא שמה עליו את ראשו. "מה זה?" היא שאלה ובחנה את המחשב שלו. "איתרתי מקומות אפשריים שסקרלט תהיה בהם אם היא לא עזבה את הארץ," נעצתי בו מבט והוא חייך. "יש שלושה מקומות אפשריים. אחד מהם קרוב לכאן יחסית, אז לא נראה לי שהיא שם, אבל אולי כדאי לבדוק." מבטו היה נעוץ בעיניי ואית'ן בחן אותנו.
"אני אלך לשם עם קולטון לבדוק את העניין,"
"זה לא בגזרה שלנו, אל תלכו לשם.. אנחנו צריכים לפלוש כולנו ביחד, אם הם תופסים אותכם אתם מתים,"
"הם לא יפגעו בי, ואני די בטוח שמעריכים שם את קולטון."
"תעשו מה שאתם רוצים, אבל מחר, לא היום." אמרתי וקמתי מהכיסא שלי. "אלה אני רוצה לדבר איתך."
היא קמה ובאה איתי החוצה. "תדברי עם ריס על קולטון, אני אבקש מקים לדבר עם קולט גם. תנסי-"
"אני כבר ניסיתי, דום. הוא לא הקשיב לי," היא העבירה את שיערה הבלונדיני אל מאחורי אוזנה ובחנה אותי בעיניה הכחולות. "אני ממש רציתי, אבל זה לא.. זה לא עבד," העברתי את ידי בשיערי ונאנחתי. "בסדר, פשוט תודיעי לי אם זה מדרדר. אני לוקח את לוסיאנו וקייד לאיפשהו, תתקשרי אם הם רבים מכות או מאיימים אחד על השני. אני לא רוצה שבגלל זה יגיעו לבית החולים," היא הנהנה בהבנה.

☀︎︎

"איזה גלידה אתה רוצה?" שאלתי ובחנתי את לוסיאנו.
"סואולד!" הוא אמר בהתלהבות וחייכתי אליו.
העברתי את מבטי לקייד והוא חייך. "אמ.. אני יאול מנטה ושבבי סואולד?" הנהנתי ופרעתי את שיערו.
"מה תה עוסה אבא?"
"אני לא רוצה," אמרתי והפנתי את מבטי לבחורה שעומדת מאחוריי בר הגלידות ובוחנת אותנו. "אחד שוקולד ואחד-"
"מנטה ושבבי שוקולד, הבנתי.. בכוס או בגביע?"
"בגביע," אמרתי והיא ליקקה את שפתיה והעבירה את עיניה על גופי. הידקתי את לסתי והיא השפילה את מבטה.
היא הנהנה והכינה שני גביעים עם הטעימים שביקשתי.
אחד נתתי לקייד ואחד ללוסיאנו שחייכו והתיישבו בשולחן שהיה שם.
"אני יכולה את המס-"
"אני נשוי." אמרתי ונעצתי בה מבט. "אני יודעת, אני מכירה את אשתך. אבל אני יפה יותר ממנה וגם.. טוב.. זיון טוב יותר." צחקתי והעברתי את ידי בשיערי. "אלוהים, אם היית יודעת כמה את טועה.. רוז היא האישה הכי יפה ומושלמת שיש בעולם המזדיין הזה, ואין אף אחת שמזיינת טוב יותר ממנה. היית מתה להיות היא." מבטה הפך לזועם וחייכתי. "המשך יום טוב-" בחנתי את תג השם שלה. "רייצ'ל."
התיישבתי ליד הבנים. "לא שילמת!" הזונה נהמה וגיחכתי.
"זה המקום שלי, רייצ'ל. אני לא צריך לשלם. מה שמזכיר לי, את מפוטרת." הסתובבתי ובחנתי את מבטה הזועם. "אין טעם שתבואי מחר,"
סובבתי את מבטי בחזרה אל לוסיאנו וקייד.
"למה אתה לא אואל אם?" קייד שאל.
"כי אני לא רוצה, נסיך קטן." אמרתי ובחנתי את הגלידה שיש על אפו הקטן.
ניגבתי את הגלידה והוא חייך. "תואה, אבא." הוא אמר ולוסיאנו בחן אותנו. "מה?" שאלתי אותו.
"להיות האפו זה אשה?" הוא שאל בחזרה וחייכתי אליו. "להיות הקאפו וגם הקונסיליירי דורש המון אומץ, יש לכם את זה? אתם חושבים שאתם אמיצים?" הם הנהנו בהתלהבות. "אנאנו נסטרך לסמור על הילאים של אולם?"
"של מי?"
"סל דודה מיה ודוד לאונדו?"
"כן, אולי.. אתם בעיקר תצטרכו לשמור על הבנות, שבנים רעים לא יפגעו בהם."
"אבל אין להם באות," לוסיאנו אמר ובחן אותי. "יהיה להם, ואתם תשמרו עליהם,"
"אם על און-און נסמור?"
"כן, גם על טוני אתם תשמרו." אמרתי.

הם סיימו לאכול וחזרנו הביתה, הם ישר רצו לרוז וסיפרו לה איך היה.
אני הלכתי אחריהם ונישקתי את ראשה.
"אית'ן אמר לי להגיד לך שכשאתה חוזר תלך למפקדה," הנהנתי והלכתי לשם.
קולטון היה קשור לכיסא בצד שמאל של החדר וריס בצד השני. "לא יכולתי להסתדר עם המזדיינים האלה, אני לא מבין איך אתה עושה את זה," אית'ן אמר וחייכתי אליו. "אני מכיר אותם הרבה זמן," אמרתי והעברתי את מבטי ללאונרדו שסוף סוף פיכח.
"שמסיימים עם זה אני חוזר להשתכר,"
"נעלתי את הארון." אמרתי וחייכתי אליו. "ולקחתי את הסמים שנשארו לך,"
"אני אקח עוד, אנחנו מייצרים אותם, זוכר?"
"אסרתי על השומר להכניס אותך, חבל שסתם תלך."
"בן זונה.." הוא מלמל וגיחכתי. "אנחנו תאומים,"
"והיה עדיף שלא נהיה," נעצתי בו מבט והנדתי בראשי בחוסר אמון.
הוא כזה אידיוט לפעמים.

——
אהובות אני לא יודעת אם זה התריע לכן על מה שכתבתי בבוקר, אבל אני כאן לכל דבר שאתן צריכות🫶🏻💗
אם אתן רוצות לדבר אתן יכולות לכתוב לי כאן או בטיקטוק❤️
שבוע טוב🤍👼🏼