Thoughts I can't tell you - Poetry, קטעי כתיבה

מי את

"מה את?" שאל הילד עם הכובע השחור
"אני עצמי" עניתי
"אבל מה את?" התעקש
"אני."
זה חשוב? בן או בת? שניהם? אף אחד?
"מה את אוהבת?" שאלה הילדה עם השפתיים הצבועות באדום
"לצייר ולכתוב" עניתי
"אבל מי את אוהבת?" התעקשה
"כולם "
זה חשוב? בן או בת? שניהם? אף אחד?
כל השאלות הללו וחשבתי שזה נגמר.
חשבתי שבמצעד אחד לא אצטרך להסביר יותר שום דבר.
"את לא צעירה מידי?" שאלה הזקנה בקצה הרחוב
"אני כבר ילדה גדולה" אמרתי
''ניסית?" התעקשה
''אני כבר יודעת''
אני יודעת. איך אפשר שלא? כולם כל כך יפים.
כל הפעמים שצריך להסביר וחשבתי שזה נגמר.
כל הפעמים שהקשבתם אבל לא למדתם שום דבר.
אני עצמי טועה. בטעות פניתי לבן כנקבה. הוא לא כעס. הוא רק ביקש. וראיתי שהוא קצת חושש שאשאל שאלה מטופשת כמו כל השאר.
במקום שאלתי אותו שאלה מיוחדת.
''מה עושים כששואלים אותי שאלה?"
"עונים"
"ומה אז?''
''מקווים שיבינו''
לא הבינו. אבל שנינו עדיין מקווים.