אהבה שכואבת

פרק 16

נ.מ ניקולאס
״אמ.. מי אתה?״
מישהו שאני לא מכיר אמר כשישב על המיטה, לא ראיתי את הפנים שלו אף פעם בפנימיה, הוא פורץ או משהו? ״ליאם אמר שאני אוכל לישון פה, אבל מי אתה?״ שאלתי בחשדנות, מה אם הוא חבר של שון שבא להרוג אותי?? ״אני השותף החדש לחדר שלו, נעים להכיר, אדוארד.״ הוא קם, התקדם אלי והושיט יד ללחיצה. ״אה.. אני ניקולאס״ לחצתי לו את היד, הוא נראה ממש נחמד! ״אז.. למה אתה ישן כאן ולא בחדר שלך?״ הוא שאל כשחזר לשבת על המיטה. ״השותף לחדר שלי שהיה הבן זוג שלי נפרד ממני לפני שעתיים בערך ועכשיו הוא מתנשק עם האקסית שלו, כנראה מזדיינים. אגב, האבא של האקסית חטף אותי ואנס אותי, בקטנה״ הוא הסתכל עלי בשוק. ״או וואו, כל זה והוא עדיין חזר אליה? איזה חרא! אבל זה נשמע קשוח. אתה בסדר?״ הנהנתי. ״בטוח?״ הוא שאל. ״כן, תודה״ אמרתי. ״רגע.. אתה הומו?״ הוא שאל. ״לא, אני ביסקסואל, זה מפריע?..״ שאלתי בטיפה חשש. ״לא, החבר הכי טוב שלי הומו, אז הכל טוב״ הוא אמר וחייך. ״בוא תשב״ הוא אמר והצביע על המיטה. חייכתי אליו, הוא התכוון להגיד משהו אבל קיבלתי הודעה מליאם.
״תקשיב, סידרתי את זה עם המנהלת ואני אשן בחדר של ג׳וני ואתה עם אדוארד, אני מניח שכבר הכרת אותו, אם זה מפריע לך אז תגיד ואני אדבר שוב עם המנהלת שנחליף בחזרה״
וואו, ליאם באמת חבר ממש טוב, רשמתי לו תודה רבה ושאני באמת מודה לו מאוד. ״אז.. אני מניח שאנחנו שותפים לחדר עכשיו.״ הוא אמר והנהנתי, כנראה גם קיבל הודעה מליאם. ״יאללה, אני חדש כאן אז למה לא להכיר חברים, אתה גם נראה חבר טוב״ בגלל זה הוא לא היה מוכר לי! חייכתי אליו אחרי שאמר לי שאני נראה חבר טוב ואמרתי לו שגם הוא וחייך אלי. ״אני מניח שנלך לישון עכשיו.״ הוא אמר וחייך חיוך רחב יותר. ״כן, לילה טוב״ אמרתי וחייכתי בחזרה, הוא סגר את האור והתכסתי בשמיכה, יאללה, מחר יום חדש.
__________________________
פאק.. מה השעה? הסתובבתי לכיוון השידה ובדקתי בטלפון, מה, רק שש בבוקר, למה אני מתעורר עכשיו?? טוב.. לפחות ככה יהיה לי זמן לקחת את שאר הדברים מהחדר ומקסימום אני גם אלך לבית קפה הקרוב אם הוא יהיה פתוח, ואולי גם ארוץ קצת, מזמן לא רצתי. קמתי מהמיטה והלכתי לצחצח שיניים, נכנסתי להתקלח לעשר דקות וכשיצאתי היה אור בחדר, למה אדוארד ער עכשיו? ״בוקר טוב, אני רואה שקמת״ אמרתי. ״בוקר.. למה אתה ער עכשיו?״ הוא שאל חצי מת, הוא מזכיר לי את ג׳וני.. פאק אני מתגעגע אליו. ״התעוררתי לפני כמה דקות אז החלטתי לקום להתארגן כבר מעכשיו, למה אתה ער?״ שאלתי. ״אני יוצא לריצה עוד חצי שעה בערך, יש כאן איזורים לרוץ, כן?״ הוא גם רץ? נחמד. ״כן, אני גם יוצא לריצה עוד מעט אז נוכל לרוץ ביחד אם תרצה״ אמרתי. ״נשמע מעולה.״ הוא חייך וחייכתי גם אני. ״טוב.. אני הולך עכשיו לחדר הקודם שלי לקחת את שאר הדברים שהשארתי שם, בהצלחה לי.״ אמרתי עם חיוך מזוייף והוא צחק. ״לבוא איתך?״ הוא שאל. ״אני אשמח, אבל אל תעשה יותר מידיי רעש, למרות שאין בעיה אם תדקור אותו, אני לא אלשין.״ אמרתי והוא צחק שוב, אני הייתי רציני, אבל אוקיי. הוא התלבש ויצאנו לכיוון החדר הקודם שלי, כשאדוארד התלבש שמתי לב שיש לו גוף אלוהי, אבל הוא לא מתקרב לגוף של ג׳וני.. דיי, ניקולאס, תפסיק לחשוב עליו!! עמדתי בכניסה לדלת ודפקתי, אין לי מושג אם הם עושים משהו בשעות האלה אבל גם ליתר ביטחון, אני לא רוצה לראות אותם מזדיינים. אחרי שלא שמעתי כלום נכנסנו לחדר בעזרת המפתח שהיה מתחת לשטיח והחדר היה חשוך, הוא עדיין ישן. ״בוא״ אמרתי לאדוארד. ״נע, אני אשאר כאן״ הוא אמר כשנשאר ליד הדלת. אוקי.. התקדמתי לכיוון הארון והסתכלתי על ג׳וני ישן, הזונה לא כאן, תודה לאל.. אלוהים הוא כלכך יפה שזה כואב. פתחתי את הארון ופאק, שכחתי שהוא חורק!! ראיתי שג׳וני לא התעורר מזה אז המשכתי לקחת את הבגדים שנשארו. ״מי שם?...״ שיט.
____________________________
נ.מ ג׳וני
פאק.. אני לא מאמין שניקולאס פגע בעצמו בגללי, אני לא רציתי שזה יקרה! אני ידעתי שזה יכאב לו.. אבל הוא אמר שהוא פוגע בעצמו בגלל ההורים שלו, לא חשבתי שהוא פוגע בעצמו כל פעם שהוא נפגע! חזרתי לחדר אחרי שלקחתי אותו החוצה וראיתי את ג׳ן על המיטה שלי. ״תגיד.. אתה בטוח לא אוהב אותו?״ היא שאלה. ״לא, אני אוהב אותך.״ אמרתי וחייכתי חיוך מזויף, זה היה שקר מוחלט. אני אוהב אותו יותר מכל אחד אחר, כשלקחתי לו את היד הרגשתי פרפרים, כשראיתי אותו קודם כשיצא מהמקלחת עם השיער הרטוב הרגשתי כאילו אני עוד רגע מת ושלא נדבר על זה שנכנסתי לו באמצע המקלחת, אני מכיר אותו חודש וחצי בערך ואני מרגיש כאילו אני מכיר אותו כבר ארבע שנים ומאוהב בו ארבע שנים. אבל כלכך כאב לי לראות אותו בוכה בבית שלי בגללי.. כשהוא יצא מהחדר אחרי שנפרדתי ממנו הרגשתי כאילו אני קורס, לא יכולתי לראות אותו בוכה והכאב בלב שלי פשוט לא הגיוני. ליאו וליאם נכנסנו לחדר אחרי שניקולאס יצא מהבית וניסו לנחם אותי אך הם לא הצליחו.. אבל.. זה לטובתו. ״ג׳ן, אני אלך לישון עכשיו כי יש מחר יום יחסית ארוך.. תלכי לישון גם, אוקיי?״ שאלתי אותה והיא הנהנה, סוף סוף היא הלכה.. אני לא רוצה להיות איתה. טוב.. אני מניח שאני אלך לישון עכשיו. ״לילה טוב ביי-״ אה כן, הוא לא כאן יותר.
__________________________
התעוררתי לרעש של החריקה של הארון, מי זה? ״מי שם?..״ שאלתי עם קול עייף. ״אף אחד״ ניקולאס? התרוממתי ונשענתי על היד שלי כאשר השמיכה מכסה לי חצי מהגוף והשאר חשוף. פתחתי את האור בעזרת המתג שהיה לי ליד המיטה והסתכלתי עליו יותר טוב, הוא כלכך יפה. ״בייבי? מה אתה עושה פה?״ הוא הסתכל עלי בשוק, מה יש לו, אה. פאק. ״בייבי?״ הוא שאל.. זה הזכיר לי את הפעם הראשונה שקראתי לו ככה בטעות. ״סליחה.. ניקולאס. מה אתה עושה פה?״ שאלתי אותו אחרי שתיקנתי את עצמי.. זה כלכך מביך! ״לוקח את שאר הדברים שהשארתי פה״ למה? ״למה אתה מתכוון? למה אתה לוקח את הבגדים מהחדר שלך?״ שאלתי. ״אני עובר חדר״ מה?? ״למה?״ ״למה נראלך?״ פאק. ״כבר הכרת את השותף שלך?״ שאלתי, אני רוצה להתאבד. ״כן, זה ההוא ששם״ הוא אמר כשלקח את הבגדים והצביע לדלת, הסתכלתי עליו והוא עלי, הוא לא מוכר לי.. ״מי זה?״ שאלתי את ניקולאס עם טיפה כעס, אחרי הכל הוא נראה טוב והם עומדים לישון באותו החדר. ״מה אכפת לך?״ וואו.. אני לא מכיר את הצד הזה בניקולאס.. ״היי, אני אדוארד״ הוא אמר והתעלמתי. הסתכלתי בחזרה על ניקולאס והוא קם והלך לכיוון חדר המקלחת וקמתי מהמיטה והתקדמתי גם כן לחדר המקלחת בזמן שלבשתי רק מכנס אפור קצר, זהו. הוא נכנס לחדר ומיד נכנסתי אחריו וסגרתי את הדלת. ״מה?״ הוא אמר כשהסתכלתי עליו דרך המראה כי עמדתי מאחוריו, סובבתי אותו, אני שונא את זה שהוא לא מדבר לי בפנים. ״ג׳וני אני נשב-״ הוא הפסיק לדבר כשהסתכל לי על הגוף, אני אוהב את זה שהוא אוהב את הגוף שלי. ״מה יש לך? למה אתה מתנהג ככה?״ שאלתי אותו והוא הוריד את מבטו מהגוף שלי והסתכל לי בעיניים. ״אנחנו באמת עומדים לחזור על השיחה הזאת שוב?״ הסתכלתי לו בעיניים.. לא ידעתי מה להגיד, אבל פשוט עמדנו, אחד מול השני, מסתכלים בעיניים אחד של השני, אני מת לנשק אותו. קירבתי את ראשי אליו והוא את שלו, שפתינו היו קרובות מאוד אך לא נגעו, הרגשתי את הנשימה שלו על שפתי, התקרבתי עוד טיפה, אבל הוא התרחק. ולא קצת, לגמרי. ״אמ.. אני אלך עכשיו.״ הוא אמר ויצא מחדר המקלחת. שמעתי את הדלת נסגרת ומאז לא נשמע רעש בחדר. ״פאק!״ צעקתי והעפתי את אגרופי למראה. שיט, עכשיו היד שלי מדממת פלוס אין לי מראה בחדר, יופי ג׳וני. לקחתי את התחבושת שהייתה במגירה מתחת לכיור וחבשתי את ידי אחרי ששטפתי אותה, אלוהים זה שורף. ניקיתי את הזכוכית שעפה ואת טיפות הדם שהיו והתחלתי להתארגן לשיעור. אבל.. למה ניקולאס היה עם ההוא? ולמה הוא לא נישק אותי?? הם ביחד?! לא, שום סיכוי.
____________________________
״רק אתמול נפרדנו וכבר יש לו בן זוג?!?״ צעקתי לליאם כשסוף סוף הגיע לפנימיה. ״שמע, אני לא חושב שהם ביחד כי אחרי הכל הם נפגשו פעם ראשונה אתמול, ודבר שני, נפרדתם אתמול ויש לך בת זוג, אז אל תאשים אותו.״ ״אבל זה לא אותו הדבר!! אני וג׳ן ביחד כי אין לי ברירה!! ותראה! הם ביחד עכשיו!!״ הצבעתי עליהם בלי לראות אותם בשביל שליאם יוכל להסתכל ואני אראה את התגובה שלו. ״אחי, ממליץ לך להוריד את היד״ מה? למה? הסתכלתי עליהם וראיתי שהם מסתכלים עלי מצביע עליהם, פאק. ״דיי, כל היום הזה מלא בבושות!! לא רק זה, ולא רק שהוא לא רצה לנשק אותי, גם קראתי לו בייבי בטעות!״ אוף!!
״אין לי כוח אלייך, רציני אני מיואש.״ הוא אמר הרבצתי לו. ״אח, למה זה היה??״ ״אתה מעצבן״ הוא גלגל עיניים ושמענו את הצלצול. ״יאללה, שיעור, לפחות תגיד תודה שאתה יושב לידו, אני לא יכול לשבת ליד אוליביה גם אם הייתי רוצה, היא בבית ספר אחר!״ וואי, שכחתי ממנה. ״מה איתה באמת?״ שאלתי. ״חיה ונושמת״ והוא אומר לי שאין לו כוח אלי? התקדמנו לכיתה והתייבשתי במקומי.. איפה ניקולאס?.. חיכיתי חמש דקות, ועוד חמש דקות, ועוד חמש דקות.. הוא לא כאן! אם הזין הזה עשה לו משהו אני אחנ- לא משנה, ניקולאס כאן. רגע, ניקולאס כאן!! הוא הסתכל עלי ומיד אחר כך השפיל את מבטו, הוא התיישב לידי ובכוונה שמתי את ידי הפצועה על השולחן בשביל שהוא ישאל, אם הם ביחד אז לא יהיה לו אכפת ממני, אבל אם הם לא.. הוא ישאל, נכון?? הוא הסתכל לי על היד! קדימה, תשאל.. נו.. אני מחכה. למה הוא לא שואל?!