אהבה שכואבת

פרק 5

נ.מ ניקולאס
הלימודים סוף סוף נגמרו ואלוהים ישמור,
מי שם שיעור ספורט בסוף יום? אני עוד רגע מת!
״יאללה, בוא לחדר אני צריך להתקלח ואז נלך לבית שלי״ ג׳וני אמר והנהנתי, אני עדיין בשוק שאני הולך לבית שלו! דיברנו קצת בדרך לחדר וכשנכנסו לחדר הוא ישר נכנס להתקלח, הכנתי לי כמה בגדים וכשהוא יצא מהמקלחת אני נכנסתי להתקלח בעצמי, השיעור ספורט הזה גרם לי להזיע כמו חולה נפש. יצאתי מהמקלחת לבוש בחולצה שחורה ומכנס שחור והסניקרס הלבנות שהיו עלי מקודם, ואלוהים שישמור, מה זה היופי הזה?? הוא לבש חולצה מכופתרת לבנה שהבליטה לו את השרירים בידיים, ג׳ינס אוברסייז (אני לא מופתע) ונעליים לבנות.
הוא כלכך יפה. הוא שם לב שבהיתי אבל.. הוא גם בוהה בי, נראלי. יש מצב שאני מדמיין.
״אממ.. שנלך?״ אמרתי אחרי שיצאתי מהבהיה.
״כן, בטח.״ הוא אמר ויצאנו מהחדר.
_______________________
״אז.. הינה הבית שלי״ הוא אמר כשיצאנו מהמונית. פאק. מה זה הבית הענק הזה??
״וואו.״ הסתכלתי הצידה וראיתי שיש לו אופנוע, כנראה שזה של אבא שלו או משהו. ״יש לאבא שלך אופנוע?״ אמרתי והצבעתי לכיוון שהאופנוע נמצא.
״חחחח לא, זה שלי, יש לי רישיון מגיל 16 אני חושב״ מה?? אלוהים כמה הבן אדם כזה יכול להיות מושך??? נכנסנו אליו הביתה והכל היה מקושט בבלונים. השולחן היה מלא עוגות קטנות וממתקים, והייתה עוגה של שלוש קומות באמצע השולחן עם 19 נרות, ושלא נדבר על הבית, הוא כלכך יפה מבפנים! ״ג׳וני!״ ילדה שנראתה בסביבות גיל 11 רצה לג׳וני וחיבקה אותו, היא ממש חמודה! ״היי מלודי! איך את?״ ג׳וני שאל עם חיוך ענק על פניו, הוא כנראה ממש אוהב אותה.
״אני בסדר, איך אתה?״ אמרה כששיחררה מעט את החיבוק והסתכלה עליו מלמטה, בכל זאת היא בערך 1.50 והוא 1.89. ״גם בסדר, איפה אמא ואבא?״ ״במטבח, ג׳וני בבקשה תעצור את אמא היא לא מפסיקה להכין אוכל.״ אמרה מלודי.
״חחחח סגור״ הם ניתקו את החיבוק. ״מי זה?״ היא שאלה את ג׳וני והסתכלה עלי. ״זה ידיד שלי שישן איתי בחדר בפנימיה״ הוא אמר עם חיוך יותר גדול, אין סיכוי שאני מדמיין את זה. ״אה, נעים להכיר אותך!״ היא אמרה ״גם לי נעים להכיר אותך״ אמרתי עם חיוך. היא סימנה לג׳וני להתכופף בשביל שתוכל ללחוש לו משהו. ״הוא חתיך״ היא אמרה וגיחכתי, אני יודע שאני חתיך.
״נכון״ הוא אמר. רגע, מה???? הוא אמר שאני חתיך?? הוא נפרד ממלודי ומשך את ידי והלכנו למטבח לפגוש את הוריו. ״אמא! אבא!״ הוא אמר או יותר נכון צעק. ״ג׳וני!״ אמרו הוריו באותו הזמן וחיבקו אותו. אימו הייתה נמוכה יותר מכולנו ואביו היה בערך באותו הגובה כמוהו. אימו הסתכלה עלי ושאלה
״היי, מי אתה?״
״אני ניקולאס, השותף של ג׳וני לחדר בפנימיה.״
״ניקולאס, איזה שם יפה!״ אמרה אימו. ״תודה גברת סמית׳.״ אמרתי עם חיוך רחב. ״אין בעד מה, ותקרא לי אלינור״. ״אין בעיה אלינור״ אמרתי עם חיוך חושף שיניים וחייכה גם היא.
״מתי ליאו אמור לבוא?״ ג׳וני שאל את הוריו.
״כל רג-״ נשמעה דפיקה בדלת. ״הוא כאן!״
כיבינו את האורות ואביו פתח את הדלת.
״היי, למה האורות כבויים? אל תגיד לי ש-״
״מזל טוב!!״ ג׳וני אלינור מלודי ואביו צעקו כשפתחו את האור, העפתי אליו מבט וגאד, הוא חתיך! לא יותר מג׳וני כמובן, אבל חתיך. ״אין לי כוח אליכם״ אח של ג׳וני אמר עם חיוך ענק על פניו. ״לא תיתן חיבוק לאחיך?״ אמר ג׳וני והם התחבקו, אני לא חושב שראיתי את ג׳וני כלכך שמח אף פעם, זה גרם לי לחייך. ״מזל טוב!״ אמרה מלודי וחיבקה אותו כשהוא וג׳וני ניתקו את החיבוק. הוריו חיבקו אותו, ואחרי זה התקדמתי אליו ואיחלתי לו מזל טוב, בכל זאת זה היה היום הולדת שלו, אבל הרגשתי לא בנוח. ״תודה רבה״ הוא אמר עם חיוך, החזרתי לו גם. ״אני ניקולאס, ידיד של ג׳וני״ הסברתי בשביל שזה לא יהיה מוזר מידיי. ״אני יודע, הוא דיבר עלייך״ מה?! הוא דיבר עלי?? אני עוד רגע משתגע!
________________________
החגיגות נגמרו והגיע הזמן לעשות את העבודה.
עלינו לחדר של ג׳וני, זה נראה כמו חדר של מלכים! המיטה הייתה ענקית, הייתה ספה ומולה טלוויזיה, היה חדר שירותים ומקלחת, חדר ארונות, משחקי מחשב, מרפסת ומלא תמונות של כדורסל ואופנועים, הוא עשיר בטירוף! ״החדר שלך מדהים״ אמרתי בלי להשים לב, ״תודה! השקעתי בעיצוב שלו המון״ התיישבנו על המיטה והתחלנו לעבוד. אחרי שרשמנו כמה דברים הוא שאל ״תגיד, מאיפה אתה יודע את השם משפחה שלי?״ ״מה״ ״קודם כשפגשת את אמא שלי קראת לה 'גברת סמית׳', איך ידעת שזה השם משפחה שלה״ אה. ״אהההה, שמעתי את המנהלת קוראת לך ככה פעם״ ״אה, נחמד לדעת ניקולאס אגרסט.״ ״מה? מאיפה אתה יודע את השם משפחה שלי?״ סטוקר!! ״המורה אמרה אותו כשהיא הקריאה את השם שלך.״ ״אה״.
אחרי השיחה הזאת חזרנו לעבור אבל את האמת שדיברנו וצחקנו יותר משעבדנו, אבל זה היה נחמד.
״וואו, כבר אחד עשרה חמישים וארבע!״ ג׳וני אמר, מה?? זה מרגיש כאילו עברה רק חצי שעה, איך עברו חמש וחצי שעות?! ״שיט! השער של הפנימיה נסגר עוד שש דקות! מה נעשה??״
״אני מניח שנצטרך לישון פה, אין ברירה אחרת.״
״אתה בטוח? זה לא מפריע לך שאשן פה?״
״כן, הכל בסדר״ אני מרגיש כלכך לא בנוח..
״אוקי.. אז איפה אשן?״ ראיתי כמה חדרי שינה רק בקומה הראשונה כשבאנו לעלות לחדר של ג׳וני שנמצא בקומה החמישית שזאת הייתה הקומה שלו, אז אני בטוח שיש פה חדרי שינה בקומה הזאת. ליטרלי לכל אחד בבית יש קומה ענקית משלו! חוץ מלהוריו שחולקים קומה אבל זה נורמלי. בכל מקרה, אמרתי לכם שזה בית ענק.
״אמממ.. אין פה עוד חדרי שינה בבית אז אני מניח שתצטרך לישון פה איתי, ממלא המיטה גדולה.״
_______________________
הפרק הבא יעלה היום בערב💕
תודה לכל ה32 קוראים!😻