⚔️The Dark Prince⚔️

ווליום 2, (3)לא יהיה מופתע משום דבר

"זה לא מה שסיכמנו.. לאב.." איאן אומר במאמץ, מביט בזוג העיניים הקרות וחסרות ההבעה של לורן שנראה כמעט מסופק מהמראה הזה של איאן.

"מעולם לא התכוונתי לעמוד בהבטחות מטומטמות. צריך להיות אדם טוב ומוסרי כדי לתת משאלת מוות למישהו.. אבל אני רק רוצה שתמות!" לורן מדבר בטון מלא טינה, מושך את הסכין עוד קצת על פני בטנו של איאן, מעמיק את החתך וצופה באיאן נופל על בירכיו ומתחיל לירוק דם.

"הייתה לי.. תחו.. תחושה.." איאן מדבר במאמץ, מחזיק בזרועו של לורן שעדיין אוחזת בלהב שתקוע בקרביו.

"הייתה לי תחושה שתגיד את זה.." איאן חורק שיניים, מנסה לנשום בקושי ונותן לאחת מידיו ליפול לצידו ברעד, מרים את מבטו ללורן שעיניו עכשיו נראות כמעט מטורפות, מלאות בצמאון לנקמה.

הוא שולף להב משלו מהגרב שלו,עוצם לרגע עיניים לפני שהוא נעזר בכבדות שלו כדי למשוך את לורן למטה איתו ולנעוץ את הסכין בידו בצווארו, צופה במבט המופתע של לורן, שמתחיל ישר לירוק דם ונשכב על הרצפה עם מבט פעור.

"זה לא החיים שאני רוצה בשבילך.." איאן מסביר, נשען ליד לורן ומלטף את ראשו, רועד.

"אני לא רוצה שתחיה מלא בכאב ו.." איאן עוצר את הדיבור בגלל כאב שמפלח את בטנו, מתכווץ לרגע.

"מלא בכאב ובנקמה.. איזה מין חיים אלה.. לורן?" איאן צופה בלורן שנראה נבגד, מתחיל להיחנק מכמויות הדם שיוצאות ממנו וממלאות את פיו ואת דרכי הנשימה שלו.

"אני רוצה שתהיה שליו ולא תזכור אותי..." איאן מתחיל לבכות, צופה בלורן נושם את המשימות החארונות שלו, מתקשה לנשום ומחליט לחתוך את העורק הראשי שלו לגמרי כדי לגאול אותו מהסבל הזה.

הוא צופה בגוף של לורן נרפה ופורץ בבכי אפילו מר יותר מקודם, מחבק את לורן אליו ומתחיל להתקשות בלנשום גם הוא.

"האהבה שלי אליך תמיד הייתה דפוקה. אבל היא עדיין שם וקיימת. ואם אני יכול לגאול אותך מלזכור אותי ואת כל מה שעשיתי.. אני בסדר עם זה. אני אקח את הכול איתי.." איאן מניח את מצחו על של לורן, עוצם ביד רועדת את עיניו ומניח נשיקה על לחיו, מריח אותו רק עוד רגע.. גם אם הוא מעורבב בריח של דם טרי.

הוא נשאר ככה לרגעים ארוכים, עדיין מדמם וכאוב לפני שהוא נותן ללורן עוד נשיקה בין הגבות ואז נשכב לידו, לוקח את הלהב שתקועה בבטנו ביד אחת ומחזיק בידו של לורן בשניה ,נושם עמוק.

"אני אחיה ואמות בשבילך, לורן.. תמיד." איאן משלב את אצבעותיו באלה הרפויות של לורן לפני שהוא נועץ את הסכין שבידו בצווארו ובפעולה חדה חותך לעצמו את העורק הראשי, משאיר את לורן ואותו להחזיק ידיים בבריכה של ערבוב של הדם שלהם, לא מתחרט לרגע.

השבוע האחרון היה שיעור בשביל איאן. הוא זרק את הגאווה שלו, את השם שלו שהלך איתו לכול מקום..

 הוא רצה להיות רק איאן לרגע ולעשות חשבון נפש. ללכת ולהיפרד מהעולם כשהוא מבין למה.

והוא הבין. הוא לא היה אדיש לכאב ולסבל שהוא גרם ללורן מעולם.. הוא רק העמיד פנים שהוא ככה.
הוא הרגיש אשם.
הוא חשב על העבר שלהם בלי סוף והבין למה לורן מצא תשובה רק במוות שלו.

לא היה להם צ'אנס מעולם ביחד.

הם היו שונים מידי, נמנוכרים מידי, כועסים מידי... שבורים מיד כדי שיוכלו לקבל זה את זה..

איאן קיבל על עצמו את העונש שלו. לא היה לו שום תירוץ.
הוא היה גאוותן ואגואיסט וטיפש.

הוא היה שחצן ויהיר ולורן לימד אותו את השיעור הזה טוב- טוב.

ולורן?

מה היה העתיד שלו אילו לא היה מת?

עוד בדידות.. עוד דיכאון, עוד שיגעון ועצב ומוות... ריקנות גמורה.

מה הוא היה עושה חוץ מלהעניש את עצמו עוד ועוד על הגורל האכזר שלו?

אולי.. אולי בגלגול אחר.. בחיים אחרים.. ביקום אחר.. בזמן אחר..

אבל לא הפעם.. 

הפעם.. הם אבודים.

_____

הסוף!