Part 9

351 38 8
                                    

נקודת מבט לואי:

״היי״ הוא חייך וליבי פעם בחוזקה, חייכתי אליו בחזרה ושמתי את חגורת הבטיחות בזמן שהוא התחיל לנסוע.

״לאן הולכים?״ שאלתי, מרשה לעצמי להושיט את ידי אל מערכת הרדיו ולהגביר קצת את המוזיקה. הארי הסיט את מבטו מהכביש אליי לרגע והחזיר אותו לרמזור שממולנו.

״הפתעה״ אמר בהתגרות וגלגלתי את עיניי, ״ועכשיו באמת?״ שאלתי שוב והוא הניד בראשו כלא מאמין וחייך, ״אתה בלתי״ אמר וגיחכתי, ״ספר לי על זה״.

״הולכים לבאולינג״ אמר ונשכתי את שפתי התחתונה, אני כל כך לא מצליח לראות את עצמי משתטה ככה מולו או מול כל בחור אחר. מאז שקאי נולד הפכתי לשקול יותר ואפשר לומר שבגלל שילדתי אותו בגיל צעיר גם פספסתי הרבה מאוד דברים בתור נער.

לא הייתי בבאולינג משהו כמו 8 שנים ולראות את עצמי מתחרה כך עם מישהו או עם ההתלהבות הזאת בעיניים כמו ילד כשמצליחים... די קשה לי לדמיין את עצמי כך. הרבה מאוד שנים מנעתי מעצמי את זה כי הייתי צריך להיות המבוגר והרציני בבית וזה אחד הפספוסים הכי גדולים שעברתי.

חסמתי את עצמי במשך הרבה מאוד דברים במהלך השנים האלה ומלחיץ אותי לחזור לנקודה הזאת שוב, שלי בתור ילד רק עכשיו שזה מלווה עם דאגות או כל דבר אחר, לחשוב מה חושבים עליי ואיך אני נראה בעיניי אנשים אחרים, אני כבר לא הילד שהייתי אני בוגר עכשיו ובגלל שעברתי את ההתבגרות בגיל צעיר יותר זה השפיע עליי עוד יותר.

״על מה אתה חושב?״ הוא קטע את המחשבות שלי, ניערתי מעט את ראשי ונאנחתי, ״כלום״ מלמלתי והוא הנהן, לא נראה שמאמין כל כך לדבריי אך הוא הניח לזה וזה משהו שאני מעריך באנשים, שיודעים גם להתעניין ולבדוק מה קורה אבל גם לא מציקים יותר מידי ויודעים לתת את השקט לצד השני.

״הגענו״ אמר לאחר כמה דקות של נסיעה, יצאנו מהאוטו והוא כרך את זרועו סביב כתפי.

״קדימה תשתחרר קצת לוּ״ אמר בחיוך וזייפתי חיוך קטן, הוא פתח עבורי את דלת הכניסה לביניין של הבאולינג והודתי לו בחיוך, אמיתי לשם שינוי ונכנסנו לאחת המעליות שהובילה לקומה -2 שם היה הבאולינג.

״היי, מסלול לשניים״ הארי דיבר עם הבחור שהיה בקבלה וניצלתי את הזמן בשביל להוציא את הטלפון שלי ולשלוח לאמי הודעה מהירה על אם הכל בסדר עם קאי ואם הם מסתדרים.

״קדימה בוא״ הארי סימן לי בראשו לבוא אחריו למסלול והסתכלתי עליו מבולבל, ״רגע אבל לא שילמתי-

״אני שילמתי קדימה נו״ צחק והרגשתי מובך מעט שהוא שילם עליי, ״לא היית צריך״ מלמלתי והוא גלגל את עיניו בחיוך קטן, ״אני יודע, רציתי״ הוא הוביל את שנינו למסלול שבו הופיעו השמות שלנו על המסך ולקח את אחד הכדורים לאחר שבחן אותו מעט והגיש לי אותו.

Young&dumb//L.SWhere stories live. Discover now