חסר רגשות [1]

פרק 56

נקודת מבט סקיילר

שיקרתי לאייזק שאני עייפה, למזלי הוא נתן לי לישון לבד.
נכנסתי אל תוך חדר יפהיפה, אבל הייתי מודאגת מידי לגבי אוליבר בשביל להתרכז בזה.

נשכבתי על המיטה ולאחר כל המחשבות פשוט נרדמתי.

-

השמש נכנסה דרך החלונות הגדולים, קיוויתי שכשאני אקום אני אגלה שכל זה היה סתם חלום רע אבל זה לא קרה.
פקחתי את עיניי ופלטתי צרחה כשקלטתי שאייזק יושב על המיטה שלי ומסתכל עליי.

״אומייגאד!״ התנשפתי, ״כמה זמן אתה כבר יושב כאן?!״ צעקתי עליו בבהלה ועברתי למצב ישיבה.

״חמש שעות, נראה לי.״ הוא הביט בשעון שלו ומשך בכתפיו, כאילו שמה שהוא אמר כרגע זה מאוד הגיוני ונורמלי.

״אתה- אתה-״ באתי לקלל אותו עד שנזכרתי בתוכנית שלי ושל אוליבר, נזכרתי שבלחיצה אחת אייזק יכול להרוג את אותו. ״אני צריכה לבקש ממך משהו, אייזק.״ שיניתי את טון קולי והתקרבתי אליו מעט באיטיות.

״ברור, נסיכה.״ הוא החזיק בידי וצמרמורת רעה חלפה בכל גופי, ״כל דבר שתרצי.״ הוא הוסיף בקיטשיות שגרמה לי לרצות להקיא.

״אני רוצה בבקשה שתוריד מאוליבר את הפצצה הזאת.״ ביקשתי ממני בתחינה.

פניו של אייזק נהפכו לאדומות, ״את חושבת שאני מטומטם?״ הוא שיחרר את אחיזתו מידי.

פאק.

״מה- מה זאת אומרת?״ היתממתי.

הוא העביר יד בשיערו החום בכעס, ״הייתי צריך לנחש שאת משחקת בי בשביל ששניכם תוכלו לברוח! בשביל שאת תוכלי לברוח מהחתונה שלנו שתכננתי כבר שנים!״ הוא הטיח עליי את האשמה.

לקחתי נשימה עמוקה והתאפקתי לא לצרוח עליו בחזרה ולהדגיש בפניו שהוא חייב טיפול פסיכיאטרי, ״זה ממש לא נכון!״ אמרתי בקול רם והתקרבתי אל כיוונו.

הוא הלך לאחור ובחן את הבעת פניי, ״אוקיי, תוכיחי.״ הוא הורה עליי.

נאנחתי בכעס, ״מה אתה רוצה שאני אעשה?״ שאלתי אותו בתסכול.

חיוך מעוות בצבץ על פניו והרמתי גבה בחשדנות, ״סקיילר, את תתקשרי לקאי ואני אגיד לך בדיוק מה לומר לו, אני מזכיר לך שאם לא תעשי את זה כמו שצריך, אני אלחץ על הכפתור הקטנטן שיחסל את אח שלך.״ הוא אמר לי באיום.

-

עברו שעתיים של חוסר אונים.
כבר היה לי נמאס מכל זה, היה לי נמאס שהוא משחק בי ככה ושלי אין שום דרך מוצא.

״את מוכנה?״ הוא שאל אותי.

הנהנתי לחיובי והדבר הבא ששמעתי זה את צליל החיוג ואז קולו של קאי נשמע, ״חתיכת חלאה! תחזיר אותה!״ שמעתי אותו צועק וליבי נשבר ברגעים אלו.

״זאת סקיילר.״ אמרתי בקול רועד.

״סקיילר?״ קולו נשמע מהוסס.

״כן, אני רוצה לומר ל- לך משהו.״ הפה שלי דיבר בשקט.

״איפה את? את בסדר? הוא עשה לך משהו?״ קאי שאל בטון מודאג.

״אני בסדר גמור, אפילו יותר מבסדר.״ והנה מתחילים השקרים.

״אני שמח לשמוע, אז איפה את? הוא שיחרר אותך? ברחת?״ הוא שאל בהתרשמות ושמעתי כמה רעשי רקע, כנראה שהוא יוצא למכונית בכדי לחפש אותי.

״אני עדיין כאן, קאי.״ אמרתי לו בטון חסר רגש.

״מה?״ הוא שאל אותי בבלבול, ״אז מה קורה שם? הרבצת לו? הוא מת?״

כל הפיסות בלב שלי נשרו, לא הצלחתי לדבר יותר עד שאייזק נתן לי מכה בכתף ועורר אותי. ״לא. אתה יודע משהו, קאי?״ שאלתי בטון מלא בארס, ״אתה זה שהכנסת אותי לחיים האלו, חטפת אותי והרחקת אותי מהמשפחה שלי, אני הגעתי למסקנה ש- שאייזק הוא זה שתמיד עזר לי בזמן שאתה איימת עליי ללא סוף.״ אמרתי וכחכחתי בגרוני על מנת להסתיר את הקול הרועד שלי.

״הוא שטף לך את המוח, שכחת את כל הדברים שקרו לנו אחרי זה? שכחת שרק לפני כמה ימים התוודינו זה בפני זה שאנחנו אוהבים אחד את השנייה?״ הוא שאל בטון שבור שגרם לי לרצות לבכות.

״פשוט אל תחפש אותי, אני סוף כל סוף מאושרת עם-״ עיניי נתקלו בעיניו המרוצות של אייזק, ״אייזק.״ סיננתי בכעס מבין שיניי.

״את לא מתכוונת לזה.״ הוא אמר בקול נמוך מהרגיל.

״הוא זה שאהבתי מההתחלה.״ המשכתי עם השקרים וחיוכו המרוצה של אייזק התרחב, ״חשבת שרק אתה חסר רגשות?״ זייפתי גיחוך, ״אני שיחקתי בך במשך כל הזמן הזה, גרמתי לך להתאהב בי וזה היה כל כך שווה את זה.״ אמרתי ונשימתי נהפכה לכבדה, אני שונאת את אייזק על זה ועוד יותר שונאת את ההבעה המסופקת שתקועה לו בפרצוף עכשיו. ״שיהיה לך להתראות.״ מלמלתי ביובש והתכוונתי לנתק את השיחה ופשוט לסיים עם הגיהנום הזה.

״תגידי לי שאת לא אוהבת אותי.״ קאי אמר וכאב חד פילח את ליבי.

אייזק הרצין ורמז לי לענות לו.

״אני לא אוהבת אותך בשום צורה וכל זה היה משחק בשבילי, פשוט הייתי חייבת לנקום בך אחרי מה שעשית לי ולאחי.״ אמרתי לו באדישות. הלוואי שהוא היה יודע שהכל שקר, הלוואי שהוא היה יודע באיזו סערת רגשות אני נמצאת כרגע.
אבל הייתי נשמעת כל כך משכנעת וכשהוא ניתק לי את השיחה בפנים הרגשתי את כל עולמי נחרב.

״עבודה מעולה, סקיי.״ הוא קרא לי בשם החיבה שקאי תמיד היה משתמש בו ואני מנעתי מהדמעות לצאת.

״עכשיו החלק שלך בדיל, אתה מוציא את הפצצה שעל היד של אוליבר.״ קבעתי בנוקשות.