חסר רגשות [1]

פרק 24

נקודת מבט קאי

״עוד שלושה שבועות, ג׳ונתן. ואז זה נגמר.״ רכנתי אל מיטתו והוא הפנה אליי את עיניו המיואשות.

״אני מחכה כבר לסיים עם הנקמה ופשוט לחיות חיים נורמליים.״ הוא מלמל בטון שקט, הבנתי שהוא מתכוון לירייה שחטף. ג׳ונתן רק ילד בן 13, בגילו רוב הילדים צופים בבובספוג בטלוויזיה ולא רוצחים אנשים וסופגים כדורי אקדח. אבל זה הגורל שאליו נפלנו, זה הגורל שג׳ונתן קיבל וכרגע הבנתי שהוא לא רוצה את זה.

״אני מבטיח לך שברגע שנסיים עם הנקמה נוכל לחיות בשקט במקום מבודד, אתה תלך לבית ספר כמו כולם, יהיו לך חברים טובים ולא נחיה יותר בפחד מהמשטרה.״ לחצתי על כתפו בעידוד, ״עוד שש שעות ננחת מהמטוס ונלך לבית מלון פרטי, אני מבטיח לך שאתה לא תצטרך להתעסק בנקמה.״

״מה זאת אומרת?״ הוא הרים גבה והזדקף מעט במיטתו.

״זאת אומרת שאני לא רוצה לסכן אותך, ג׳ונתן, אתה אחי הקטן, אם יקרה לך משהו אני לא אוכל לחיות עם עצמי.״ נאנחתי בכבדות.

ג׳ונתן הניד בראשו, ״אני רוצה גם לנקום בשביל אמא ואבא, אני רוצה לעזור בזה ולהשמיד את המאפיה הברזילאית ביחד איתכם.״ הוא אמר לי וחיוך קטן נפרש על פניו.

חייכתי אליו בחזרה ופרעתי את שיערו הבלונדיני, אומנם ביופי החיצוני ג׳ונתן מאוד דמה לניקולאס, לשניהם שיער בלונדיני ושופע ועיניים כהות בהשוואה אליי, שיערי היה שחור לחלוטין. אבל תכונות האופי של ג׳ונתן היו דומות לשלי הרבה יותר מאשר לאופיו של ניקולאס.

״בינתיים תנוח, הרופא אמר שעדיין לא תוכל להיפטר מהתחבושות.״ הצבעתי על רגלו והוא הנהן ביאוש.

נפרדתי מג׳ונתן ופניתי אל מושבי המטוס, התכוונתי פשוט לנוח ולהתכונן למה שעומד לקרות ברגע שננחת אבל לגורל היו תוכניות אחרות. מבטי נתקל בסקיילר, שיערה השטני התנופף מהמזגן ועיני הדבש שלה השקיפו אל החלון, היא נראתה מבולבלת.

התקרבתי אליה, לא חשבתי שאני אראה אותה שוב וזה ישמע מעט אגואיסטי אבל קיוויתי שאני כן אתראה איתה.

היא היחידה שגרמה לי לצאת מהכלים, שראתה אותי במצבים הכי גרועים שלי, בכיתי מולה על אובדן החברה הכי טובה שלי, בכיתי מולה שלשום על החיים המזובלים שלי ועל המוות של הוריי. מה היה בבחורה הזאת שגרם לי להתנהג כמו משוגע?

לפתע, היא הבחינה בי וסרקה אותי מעט עם מבט המום.

״מה- מה קורה פה?״ היא שאלה בהיסוס.