נופלת לרגליו

• איזו טעות •

נקודת המבט של יסמין
קמתי לבוקר של לימודים, בוקר בלי טיילר. קיוויתי שאני אסיים את השיעורים היום בשעה סבירה כך שאוכל לנסוע אל טיילר בערב. קמתי ממיטתי, התלבשתי במכנס שחור מתרחב וחולצת אוברסייז לבנה, נעלתי את נעלי הסניקרס, התבשמתי, אספתי את חפציי מהשולחן, ארזתי אותם בתיק ויצאתי אל עבר השיעור הראשון שלי היום. השיעור היה אצל פרופסור לורן, אותו מרצה שאיתו פתחתי את שנת הלימודים עם השיעור הראשון, דווקא אהבתי אותו. אני כרגע לומדת תואר ראשון במשפטים ופרופסור לורן הוא עורך דין במקצועו. נכנסתי אל הכיתה והתיישבתי בשורה החמישית במרכז, חיכיתי שהשיעור יתחיל. ״יסמין״ שמעתי מישהו קורא לי מרחוק, הרמתי את מבטי וראיתי את כריס, הוא התיישב לידי. ״קצת נעלמת בימים האחרונים״. ״כן הייתי מחוץ לקולג׳״. ״בכל מקרה אם תרצי אז אני יוצא הערב עם כמה חברים לבר- מועדון בסביבה את יותר ממוזמנת להצטרף.״
״תודה על ההזמנה אבל האמת שיש לי כבר תוכניות להערב״ אמרתי כשאני מתכוונת אל המפגש הלא מתוכנן עם טיילר. ובדיוק בסוף המשפט שלי המרצה התחיל את השיעור שלו.

נהנתי בשיעור, וגם בשאר השיעורים שאחריו.
״היי מאמי איך אתה?״ סימסתי לטיילר בעודי נכנסת לשיעור האחרון שלי היום. כיביתי את הטלפון והתחיל השיעור. יצאתי מהשיעור, הדלקתי את הטלפון וראיתי שעדיין טיילר לא קרא את ההודעה. מוזר, הוא בדרך כלל בן אדם מאוד זמין. חזרתי לחדר שלי נחתי מעט והחלטתי להפתיע את טיילר ולהגיע לביתו. אמנם הוא בן אדם מאוד עסוק אך בשעות האלה הוא בדרך כלל בבית. התלבשתי בג'ינס סקיני כהה וגופיה שחורה עם מחשוף. לבשתי מעליי גקט גינס מרופד בפרווה למקרה שיהיה קר. הזמנתי מונית וכעבור כמה דקות היא הייתה בחוץ, זכרתי במעורפל את הכתובת של טיילר ואמרתי אותה לנהג בתקווה שהיא באמת הכתובת. כעבור נסיעה של 20 דקות בערך הגעתי לפתח ביתו. התקרבתי אל הדלת ודפקתי עליה כמו כל בן אדם הגיוני. כעבור שלוש שניות פתחה לי את הדלת בחורה, שיער חום בהיר, עייני שקד גדולות וחלוק זה מה שראיתי לנגד עייני. ליבי החל לדפוק בחוזקה ודמעות הציפו את עייני. לא מיהרתי להסיק מסקנות עד שאני אראה את טיילר. ״מי את?״ שאלה אותי בחוצפה. ״מי את?״ החזרתי לה בארסיות. ״אני אמה נעים להכ..״ ולפני שנתתי לה לסיים את המשפט שאלתי ״טיילר נמצא?״ היא גלגלה את עיניה בעודה צועקת ״טיילר יש לך אורחת״. כעבור שניות טיילר הופיע מולי, מכוסה רק במגבת. לא הצלחתי להוציא מילה מפי. הבנתי מה קרה, הבנתי טוב מאוד. בכל זאת שחקן נשאר שחקן ועצם זה שחשבתי ששינתי אותו זה בדיחה אחת גדולה. רצתי עוד לפני שהספיק לומר לי משהו, רצתי לרחוב הראשי להזמין לי מונית. המונית הגיעה ועליתי אליה נסערת ובוכה. יש לי משהו עם מוניות, אני תמיד בוכה בהן חשבתי לעצמי.

לא הפסקתי לחשוב על מה שראיתי, חשבתי שהקשר שנבנה בינינו יחזיק לפחות לעוד טיפה. בקושי עברו 24 שעות והוא שוכב עם מישהי אחרת? אני הענקתי לו את בתוליי. את כל הנסיעה העברתי בחשיבה על כמה שאני מטומטמת שבכלל נכנסתי לקשר הזה איתו. חזרתי אל החדר, אווה הייתה שם. התיישבתי על המיטה וחשבתי לעצמי. חשבתי שאין מצב שאת הערב הזה אני הולכת להעביר לבד ונזכרתי במה שכריס אמר לי היום בשיעור. למה לי לא ללכת? התוכניות שהיו לי הרוסות לגמרי. ״אני אגיע, תשלח כתובת״. סימסתי לו. לא עברה דקה והכתובת נשלחה אליי. הקלדתי אותה בגוגל מפס וראיתי שהמועדון במרחק 7 דקות הליכה. יצאתי מן החדר אל המועדון, תוך כדי שאני לא מפסיקה לקבל הודעות מטיילר על כמה שהוא מצטער וזאת הייתה טעות מטומטמת וחד פעמית, אני המטומטמת שבכלל חשבה שגבר כמוהו יכול להשתנות בשבוע. לאחר הליכה קצרה הגעתי אל פתח המועדון, סימסתי לכריס ״אני בחוץ״.

——————————————————
נו אהובות אז מה חשבתן שטיילר באמת ישתנה בשבוע? אפילו בשביל אגדה זה לא מציאותי, אז טיילר שחקן, יסמין פגועה מה יקרה בפרק הבא?