נופלת לרגליו

• אני והוא •

קמתי בבוקר ונזכרתי בכל מה שהיה אתמול, מועקה גדולה לא עזבה את ליבי. ידעתי שהוא לא ישחרר ממני אבל בתוך תוכי קיוויתי שכן. התקדמתי לעבר חדר השירותים, צחצחתי שיניים, ושטפתי פנים. לפתע נשמעה דפיקה בדלת , ניגשתי במהרה לפתוח כי מי זה יכול להיות אם לא הרום סרוויס? , פתחתי את הדלת וראיתי עגלה שלמה עם כל טוב, פנקייקים וחביתות, ירקות וגבינות, לחמים ממרחים, באמת הכל .
הסתכלתי על השליח, אותו גבר נאה, שרירי,עם עיינים ירוקות כובשות. ראיתי את טיילר.
״בוקר טוב נסיכה״, הרגשתי מובכת שהוא רואה אותי ללא איפור ובגדים רגילים. ״בוקר אור גם לך״ , ״איך ישנת?״ הוא שאל והרגשתי חייבת לענות. ״ישנתי טוב״. ״יופי אני שמח לשמוע, בטח את חושבת למה הגעתי לפה, רציתי לאכול איתך ארוחת בוקר״ . ״אני יכולה להתלבש לפני?״ שאלתי אותו כאילו אני באמת מבקשת את אישורו, ״לא, יותר יפה לך בפיגמה הקצרצרה הזאת״ . פערתי את עייני, ואמרתי לו ״למה נראה לך שאתה יכול להחליט עליי ולדבר אליי ככה?״.
הוא התקדם לעברי, ואני מתוך אינסטינקט מתרחקת והולכת אחריה לכיוון הקיר. התנגשתי בקיר בעוד שהוא מתקרב. הוא חטף את ידיי והניח אותן מעל ראשי. ״את לא תדברי אליי איך שאת רוצה״. הפחד שיתק אותי ולא הצלחתי להוציא מילה חוץ מ ״טו...ב״ בשקט שחשבתי שאפילו הוא לא שמע. ״לכי תתלבשי אני מחכה לך״ הוא אמר לי. בעוד שאני מתקדמת אל עבד המזוודה לקחת את בגדיי אני לא מפסיקה לחשוב לעצמי למה הייתי צריכה את זה , ואיזה טעות ענקית עשיתי .

לקחתי מן המזוודה, גינס צמוד בצבע תכלת , וגופיה שחורה. התקדמתי אל עבר השירותים לקחת את המסרק ולסרק את שיערי השטני.
בעוד שאני מסתרקת אני רואה את טיילר מסתכל עליי ומתקדם לעברי. מה הוא רוצה עכשיו חשבתי לעצמי. הוא עמד צמוד אליי, לקח בעדינות שלא תואמת את אישיותו את המסרק, והחל לסרק את שערי בעדינות מופתית. עמדנו ככה שאני מול המראה והוא עומד מאחוריי. הוא סובב אותי אליו, שפתינו היו קרובות כל כך לנשיקה. הוא הזיז את שיערי אחורה, הסתכל בעומק עייני, ולחש לי באוזניי ״את כל כך סקסית עם הבגדים האלו״ , צמרמורת עברה בגופי, וליבי החל לדפוק בחוזקה.
התקרבנו עד למרחק שזבוב לא יכל לעבור בין שפתינו, ושפתינו התחברו לנשיקה סוערת. הרגשתי את מגע שפתיו , ביחד עם ריחו המשכר ולא יכולתי להתנתק ממנו. כעבור כמה שניות הנשיקה פסקה, והוא אמר לי ״את משהו מיוחד את״ , חייכיתי אליו חיוך של מבוכה.

כעבור כמה דקות התיישבנו לאכול, הייתי מאוד רעבה אבל הרגשתי לא נעים לשבת מולו ולטרוף את השולחן אז לקחתי קצת מכל דבר. הוא הסתכל על הצלחת שלי ואמר ״את בטוחה שתשבעי מזה? , גם נסיכות אוכלות יותר ממה שלקחת״ , הוספתי עוד פנקייקים לצלחת שלי והמשכתי לאכול. כעבור כמה דקות סיימנו את הארוחה ומתוך אינסטינקט הנחתי את הצלחות חזרה בתוך העגלה. טיילר הזיז את ידיי ואמר ״מה נראה לך שאת עושה, יש אנשים בשביל זה״ עניתי לו מתוך בלבול ״מצטערת לא ידעתי״ , הוא משך אותי לתוך ידיו, וחיבק אותי חיבוק כדי להרגיע אותי.

כעבור כמה שניות שאנחנו מתחבקים הוא לחש לי בתוך החיבוק ״קופר זה שם משפחה יפהייפיה״ דחפתי את החזה שלו בחוזקה מה שלא נראה שהזיז לו. ״איך הצלחת?״
״יש לי קשרים בכל מקום יסמיני״ , יסמיני זה איך שאמא שלי קוראת לי , עברה המחשבה בראשי . טיילר ראה שאני לא מרוכזת בשיחה והוא שאל אותי ״מה יש?״ , ״סתם זה פשוט איך שאמא שלי קוראת לי ואני קצת מתגעגעת אליה״. הוא הסתכל עליי במבט מבין ואמר ״יש לי רעיון״ . הסתכלתי עליו במבט של שאלה, הוא אמר ״היום אני לוקח אותך לטייל, נוציא לך את המחשבות של הגעגוע מהראש.״ למרות שעדיין חששתי ממנו, הרגשתי שזה מעשה נכון לעשות. לקחתי תיק צד שחור עם הטלפון שלי , כסף, מפתח לחדר ויצאנו מהמלון לכיוון רכב היוקרה שלו.