פרק 7: מוזרה.

261 22 2
                                    

נקודת מבט דנטה:

תפסתי את הטלפון,
אני יותר גבוה כך שזה לא היה קשה.

שניהם הסתובבו לכיווני, "ברצינות אח?" שאל לוקה עם גבה מורמת ופרצוף שאומר הכל 'הרסת את הכיף'..

מבטי עובר לקלובר אך היא לא מסתכלת עליי וידיה כבר לא מנסות לתפוס את הטלפון שלה אלא הן נמצאות ליד גופה.

התקדמתי אליה והושטתי את ידי
עם הטלפון לכיוונה.

היא הרימה את מבטה לטלפון, אז אליי
ולאחר מכן החזירה את מבטה לטלפון.

"את לא רוצה?" שאלתי ובאתי לקחת את הטלפון לחיקי.

אך היא תפסה את הטלפון כשאני עדיין מחזיק בו "רוצה.."

קירבתי את הטלפון אליי כך שגם
היא התקדמה איתו..

"אתה מוכן לשחרר?" הרימה גבה.

רכנתי אליה, אפשר לראות בקלות
את הבדלי הגובה בינינו.

"כן מוכן לשחרר דנטה?" עקצה קליאו מהצד.

הבטתי בקלובר בשקט
ואז שיחררתי את הטלפון.

"תודה.." מילמה בשקט וחושבת שאף אחד לא שמע, חוץ ממני כמובן.

"כן תודה אח גדול עכשיו אתה ולוקה יכולים לעוף מפה." קליאו התחילה למשוך אותי לכיוון הדלת.

"היי!" העיפה את לוקה גם כן.

וטרקה את הדלת בפרצוף של שנינו.

לוקה הביט בי בזמן שמבטי עדיין היה על הדלת.

"טוב בוא נלך אנחנו לא צריכים לטפל ברוסים המזדיינים האלה?" אמר וחיבק את כתפי.

ומאפס אותי "בוא נזוז" התחלתי להתקדם.

***
נקודת מבט קלובר:

די הופתעתי מאיך שקליאו דיברה אל דנטה ולוקה, היא מולי כזאת שקטה..

היא הסתובבה, "מ-מצטערת עליהם.."
והיא חזרה להיות ביישנית..

"אני לא אפריע לך." באה ללכת.

"קליאו.." התחלתי לומר.

"כן?" שאלה וסובבה את ראשה כלפי.

"אל תפחדי, אני לא נושכת.. דברי כרגיל איתי."
אמרתי.

מבטה השתנה והיא היססה אם לומר משהוא או לא אך בסוף נראה שקיבלה את ה'אומץ' לומר.

היא נשמה עמוק, " אוקיי.. תרצי לבוא איתי למועדון הלילה? או לקניון לקנות בגדים?"

יש לי הערב פגישה עם אחד המעצבים פה בספרד.. מה אעשה? אלך איתה או מה?

אבל התקווה בעיניה פשוט גרמה לי לענות  "מועדון נשמע טוב, גם חברה טובה שלי בדיוק הגיעה לפה אז אדבר גם איתה שתבוא." חייכתי אליה כמו שאני יודעת.

"חברה? או רגע יש מצב... ר-רישל??" גמגמה בנוסף.

"את מכירה אותה?" גיחכתי.

"מכירה אותה?! היא אולי החברה הכי טובה שלך! ובין השחקניות הכי טובות במזרח התיכון!" ענתה עם מידע בקיע בהחלט, כאילו היא כתבת בעיתונות.

"תגידי.. במקרה, את עיתונאית?" שאלתי בחשד.

"מה? אוו לא לא לא אל תביני אותי לא נכון פליז אני פשוט מעריצה ממש גדולה שלך זה למה אני-" נבהלה אך בעינייה ראיתי כנות.

"אוקיי, מאמינה לך." עניתי.
"בסביבות 22:30 נצא?" המשכתי.

"כן" חייכה ובאה לצאת לאחר שנפרדה לשלום ממני.

איזה מוזרה..

***
כותבת: 🤩

הייייי אנשיםם
אני ממש שמחה שאהבתם את הספר,
זה ממש לא מובן מאליו הערכה שלכם 🙈💘

הנה פרק יחסית קצר אבל מקווה
שתאהבו שבת שלום🤗💕

(מ'ס מילים: 434)

Clover RonnieWhere stories live. Discover now