פרק 2: אל תתערבו לה!

168 18 1
                                    

נקודת מבט דנטה:

היא נכנסה לבית היא נראת כזו קטנה ושברירית ובאותו נשימה קרה וחוצפנית.

אמא שלי היא הראשונה לחבקה למרות
שאני רואה שקליאו רוצה לחבק אותה גם.

חקרתי עלייה היא באמת יפייפיה.

"אחמ אחמ." השתעלה בזיוף קליאו כדי שהתייחסו אלייה.

קלובר הפנתה את מבטה לכיוונינו וחייכה.

"אוי! בואי תכירי את הילדים שלי!" אמרה אמא בהתרגשות המוכרת לה.

הביאה אותה לכיוונינו והציגה אותנו.

"תכירי אלה.. קליאו, לוקה ודנטה" אמרה והצביעה על כל אחד מאיתנו..

קליאו הייתה הראשונה להתקרב והיא הביטה בקלובר בצורה שרואים שהלחיצה אותה.

עכשיו קליאו וקלובר במרחק נגיעה.

קליאו הרימה את ידה ללחיצת יד נראה שקלובר חשבה שהיא רוצה להכות אותה כי היא עצמה את עיניה כאילו מצפה לפגיעה.

"אני קליאו קארוסו, אני מעריצה גדולה!" אמרה קליאו בהתרגשות.

זה היה מעט משעשע הסיטואציה שקלובר נראת מפוחדת וקליאו מובכת ומתרגשת.

ידה של קליאו עדיין הייתה מושטת ובציפייה ללחיצת יד עם האלילה שלה אך זה לא בא.

"אמ.. את לא חייבת אם את לא רוצה." אמרה קליאו ובאה להחזיר את ידה.

לפני שהיא הספיקה להחזיר את ידה
היא לחצה לה את היד וחייכה
"נחמד להכיר אותך קליאו"

"א? אא לא זה העונג כולו שלי! קלו- כלומר גברת רוני!" אמרה בחיוך מובך.

היא ציחקקה "קראי לי קלובר"

"א? ברורר" אמרה בחיוך.. שניה לאחר מכן קלובר עיוותה את פניה, מה קרה לה?

"אה.. סליחה סליחה אני מניחה שהשמועה נכונה." אמרה קליאו בקול מצטער וניתקה את ידה.

איזו שמועה?

"פרקת את היד.. עד שזה הגיע לניתוח." אמרה קליאו ברחמים, משהו שרק חדי הבחנה כמוני יוכלו לראות זה שקלובר לא אהבה לשמוע את זה למרות חיוכה.

היא אמרה בחיוך
"כנראה שהיה לכם מכור אמין" 
...

"את בטח עייפה מהטיסה הזו למה שלא תעלי לנוח." שאלה אמא שלי את קלובר.

קלובר קיבלה הודעה והביטה בטלפון שלה.

"האמת.. אני צריכה ללכת." אמרה לאחר שראתה תהודעה לעבר אמא שלי.

"מה? אבל רק נחתת את לא עייפה?" שאלה אמא בדאגה.

"אני אישן בלילה כשרגע יש לי כמה דברים לעשות." אמרה בחיוך.

Clover RonnieTahanan ng mga kuwento. Tumuklas ngayon