בן
אני שותה קפה במשרד ואני שומע את הדלת נפתחת באטיות כשדניאל מופיעה שם "אני מפריעה?" דניאל שאלה בחיוך ונכנסה ומשרד "כן, את מפריעה" אמרתי באדישות כשאני גורר את המבט המופתע שלה "אני יודעת שאתה ישיר אבל זו כבר הגזמה" היא צחקיקה "תמיד עדיף להיות עם האמת הפוגעת מאשר עם השקר המתוק" אמרתי גורר את צחוקה הנוסף "איך אתה יכול להגיד דבר שכזה!? זה הרי לא נכון!" היא אמרה קצת בכעס "לא נכון?" שאלתי מופתע מהמילים שלה "כן!! זה לא נכון,עדיף לא לסבול ולשמוע שקר מאשר לדעת את האמר ולסבול!" היא אמרה בכעס "יש שתי דברים, דבר ראשון כשמשהו בוגד בך היית רוצה לדעת את זה?" "ברור שכן! לא היית רוצה להיות עיוורת!" היא אמרה גוררת את צחוקי הכבד "מה אתה צוחק!? ודרך אגב אמרת שיש שתי דברים, מה הדבר השני?" "דבר שני למה את עצבנית עלי? לא עשיתי כלום" שאלתי שאני מרים גבה בשאלה "אז זה כל הסיפור?" היא שאלה בגיחוך וקפצה עלי כורכת את ידה סביב צווארי "את מוכנה לרדת ממני?!!!" שאלתי ברצינות והיא קפצה לאחור בבהלה "מה? אבל אתה בעצמך נישקת אותי חשבתי שאתה אוהב אותי" היא אמרה בבלבול "אני?? אוהב?? אותך?? תגידי נפלת מירח?! זה היה חד פעמי!! וגם זה היה סתם טעות!"כמעט צעקתי המום מדבריה "מה? אז אתה לא אוהב אותי?" אמרה בקול חנוק "מה את מתמסכנת עכשיו?! טוב, אין לי כוח לזה! צאי לי מהמשרד!" אמרתי באדישות כשהמחשבות שלי שוב נודדות לילדה היפה שפגשתי במקרה, היא מלמלה משהוא לא ברור כנראה קיללה אותי אבל אני לא שמעתי אותה אני הייתי עסוק בלחשוב על הילדה ההיא.
אני שומע דפיקות בדלת ותוהה מי זה יכול להיות, אולי זו דניאל? ואולי הילדה היפה ההיא? 'תגיד לי אתה דפוק!? איך היא תגיע לפה היא לא מכירה אותך אפילו!' המוח שלי שאג עלי אבל המחשבות שלי שוב נדדו עליה, אני שומע שוב דפיקות הפעם יותר חזקות, "כן!!" אני אומר והדלת נפתחת כששתי עיניים מציצות ממנה "סליחה?" קול קטן דיבר מהדלת "מי את?" אני שואל באדישות "כן כן סליחה... אני סופיה" היא פתחה את הדלת עד הסוף והעיניים שלי כמעט יצאו מחורן, זאת הייתה הילדה הזאת!! ועכשיו אני גם יודע איך קוראים לה! "סליחה? אתה זוכר אותי? נפגשנו לפני זה כששאלת על עדן" הקול שלה העיר אותי מהמחשבות שלי ונערתי את ראשי בניסיון להתרכז בה "אה כן אני מצטער, אני לא מרוכז היום. רצית משהו?" אני שואל כשאני מנסה לא לחשוב על זה שהילדה שמוציאה אותי ממצב הנוחות שלי, היא פה מולי, והיא נראת כמו מלאך "כן.. אני רציתי לומר לך שהמפקדת מרגישה לא טוב וביקשה ממני לבקש ממך לבוא" היא אמרה כשהיא מתבלבלת במילים שלה "מה? קרה משהוא ללבין?" שאלתי כשאני קם מהכיסא "לבין?" שאלה כשהיא מקמטת את מצחה בבלבול "כן... השם משפחה שלה הוא לבין" "ואוו לא ידעתי, טוב רגע, אז אתה יכול לבוא?" "כן כן, אני בא" אני אומר ומתקדם אליה "דרך אגב מה השם משפחה שלך סופיה" אני אומר את שמע באיטיות מתענג על איך שהוא מתגלגל על לשוני "השם משפחה שלי הוא גוטיל. אפשר עכשיו ללכת?" היא אומרת במבוכה קלה, אני מהנהן ואנחנו יוצאים מהמשרד.
_____________________________________________
תודה לכל מי שקורא את הספר הזה!!
