༆ᗰY ᗴᐯIᒪ ᗷᑌᒪᒪY༆ - ᴛᴀᴇᴋᴏᴏᴋ

My Evil Bully 11

"פוטרתי"

"מה הכוונה פיטרו אותך?!?"
צעקתי לגימין בטלפון.

"אני לא יודע למה, דווקא קיבלתי היום הרבה טיפ אבל המנהל פשוט חטף לי את זה מהידיים וסילק אותי" ג'ימין ניסה להסביר את הסיטואציה שהוא בעצמו לא הבין.
"הקיצר אין לי איפה לעבוד" ג'ימין אמר בקצרה את מה שחשב עליו מהרגע שפוטר.
"תרגע ג'ימין הכול יהיה בסדר, לא חסר מסעדות למלצר בהם" טאהיונג ניסה להרגיע את ג'ימין.
"חוץ מזה זה גם זמן מעולה לחפש כישרונות חדשים, אתה ממלצר כבר מגיל 16 באותה מסעדה ותמיד התלוננת על האנשים שאחראים עלייך" ג'ימין הנהן כי ידע שטאהיונג צודק, התנאים היו נוראים אבל ג'ימין היה עצלן מידי בכדי לחפש עבודה חדשה.
"אל תדאג אני אעזור לך לחפש, אם אני לא טועה ג'ין מחפש עובדים חדשים במסעדה שלו, אתה מלצר מדהים וגם יש לך קשרים עם ג'ין אני בטוח שהקבלה לשם לא תיהיה בעיה, ושלא נתחיל לדבר על משכורות ובונוסים" המסעדה של קים סוק ג'ין הייתה מאוד פופולרית בסיאול, תמיד חבריו של סוק ג'ין חשבו איך יש לו כלכך הרבה כסף לבזבז עליהם, על אירוח, מתנות, בגדים ואוכל, אבל מסתבר שגין חזק מבחינה כספית.
________________

"טאהיונג"

המנכל פתח את דלתו בחוזקה ונכנס למשרדו של טאהיונג.
"כן ג'אנגקוק?" טאהיונג עזב את עיסוקיו והרים את עיניו מהדפים שבהם עסק.
"אתה באמת לא זוכר?" ג'אנגקוק הטה את ראשו לצד.
"זוכר את מה?"
ג'אנגקוק נאנח והתיישב בכיסא מול טאהיונג.
הוא חשב כמה שניות עד שהתחיל לדבר.
"את הטפסים שהיית אמור להעביר לי שבוע שעבר?"
טאהיונג עצר לרגע ובהה באוויר.
"טפסים?" הוא התחיל לפזר את הדפים על השולחן בחיפוש אחר אותו טופס.
"הטופס של העברה של לקוח 507, אני בשוק ששכחת. לא מתאים למישהו שרק קודם לפשל בעבודה, ציפיתי ליותר" ג'אנגקוק אמר וקם מהכיסא עוזב את החדר משאיר את טאהיונג בפאניקה לבד במשרדו.
_________

"זוכר את טאהיונג? קים טאהיונג מהבית ספר לפני כמה שנים?" ג'אנגקוק ישב במשרדו מנהל שיחת טלפון.
"מה איתו? הייתי בטוח שהוא לא שרד את התעללות שעשית לו"

" שרד זאת מילה קטנה.... אחרי הכול הוא בכול זאת עבר כמה חודשים טובים בבית החולים"
"אתה רוצה לחזור להתנצל בפניו? אתה זוכר איך התעצבנת שגילית שמעבירים אותך לאמריקה? בחיי כמעט התעלפת שם מכעס, היית מוכן לשבור לאבא את המרקפת"

" בסדר היונג הייתי נער קטן וטיפש, לא הבנתי מה עומד מולי ושמתי את עצמי מעל כולם, אתה יודע שאני שונה עכשיו"

"איי ג'אנגקוק אני לא יודע איפה אתה רואה שהשתנת אבל תשים מציאות בג'יפיאס ותחזור אלינו" אחיו אמר בזמן שהתמתח על הכיסא וג'אנגקוק רק צחק מעבר לקו.

"איך עם העסקים שלך? שמעתי שעשו לך לא מעט צרות" ג'אנגקוק אמר ונגס בתפוח שהיה בידו

"עשו עשו אבל הכול טופל" אחיו עצר לרגע ואז הוסיף
"מה אתה אומר תחזור לקוריאה תבקר במשרד? התגעגעתי"

"אתה יודע שאני עסוק היונג" ג'אנגקוק אמר.

"אתה בטוח? או שזה בגלל שאתה מפחד שזכרונות מעבר יחזרו אלייך?" עיניו של ג'אנגקוק נפערו במקומן. זיכרונות שהוא לא רצה לזכור חזרו אליו שוב.
"חחח היונג על מה אתה מדבר?" ג'אנגקוק גיכח.
"אתה יכול לשקר לעצמך כמה שאתה רוצה."
"אתה יודע מה? אני ועוד כמה עובדים נסע לבקר במשרד שלך בקוריאה, רק כדי להוכיח לך שאתה טועה" ג'אנגקוק אמר בביטחון.
"בסדר אבל אם אתה משתפן באמצע כמו שקרה בפעם הקודמת אני מצפה לפיצוי" הצד השני אמר.
"אני על זה, נתראה בקוריאה היונג" אמר ג'אנגקוק וניתק.

"אינדה, תזמני את קים נאמג'ון, קים טאהיונג ואת אנה לפגישה בעוד חמש דקות"

"מייד אדוני"

____________________________

אוקיי אז אני יודעת שאני חייבת לכן.ם המון הסברים אבל *המון*.....
אני כתבתי את הסיפור הזה בכיתה ז והכתיבה שלו נראית לי מאוד ילדותית ולא מציאותית ברמה שהיה לי נורא קשה להתקדם איתו ככול שהתבגרתי.
בנוסף לכך, חקרתי יותר את הפאנדום מפעם לפעם ונכנסתי יותר עמוק ועם הזמן היה לי נורא קשה לכתוב על טאהקוק מכמה סיבות, והעיקרית היא; שהם ביקשו לא לשפפ אותם.
עכשיו לי היה מאוד לא נעים לדעת את העובדה הזאתי ולהמשיך לכתוב.
חשבתי על זה במשך המון זמן והחלטתי שהכתיבה כאן תיהיה מכבדת אבל לאחר מכן הבנתי שכולנו צמאות לסמאטים אז אני פשוט אנסה לחשוב על "טאהיונג" ו "ג'אנגקוק" בסיפור כלא באמת "טאהיונג" ו "ג'אנגקוק" מביטיאס?
אני באמת לא יודעת איך להסביר את עצמי כי נעדרתי להמון זמן והפרק הזה גם לא הכי משהו.
אני מקווה שתוכלו להבין ושמקומי בקהילה הישראלית של wattpad עדיין קיימת🙏.
תודה רבה על הקריאה ועל ההמתנה הארוכה לפרק.
ערב נעים.