Fake invitation 〉fm sequel

22 〈 cricket issues

הארי.

"זה נוראי, אלוהים", מלמלתי למשמע המעיל המנומר והארוך.
(שמישהו בבקשה יאמר את זה להארי האמיתי, תודה. -(הערה שלי.)
"מה זה אמור להיות?", הוספתי בגועל. בן לא הפסיק לצחוק מאחורי הצלמים. הוא כמעט נחנק, המסכן.

"תסלחו להארי, הוא קצת..", בן קימט את מצחו.
"לא אוהב את הבגדים שפרנסוואה מביא?", השלמתי אותו.

"קדימה, הארי. זה רק בשביל התמונה", המלבישה אומרת לי. אני נאנח ונותן להם לעשות את העבודה שלהם.

כשהצילומים נגמרו אני ובן יצאנו מהסטודיו וכמעט הקאנו מרוב שצחקנו.

"לא ראית את הפרצוף שלה? בחיי, אתה משוגעעעעעע", הוא מדגיש עם דמעות.

"אוף, אל תשגע אותי. פעם אחרונה שאתה מאשר בשמי שער למגזין אופנה צרפתי.", גנחתי וטרקתי את הדלת של הרכב.

"צודק, מה חשבתי לעצמי. אתה ואופנה? זה כמו הקשר שלך עם סוזנה באדאס", הוא צחק.

"שגם אותו אתה סידרת. פשוט שבע פלאי העולם אתה יוצר פה", אמרתי, חוגר את עצמי. הוא התניע והתחיל בנסיעה.

"אבל כל התוכניות שלי בקשר לקסידי הצליחו, לא?"הוא אומר כשהוא עוצר ברמזור כמה שניות לאחר מכן.

"היית צריך לשמוע את ההודעות הקוליות שהיא שלחה לי, אתה משתין במכנסיים." אמרתי.

"תשמיע, תשמיע", הוא מפציר בי בהתלהבות ואני מיד שולף את הפלאפון שלי.

"אתה מנסה לעצבן אותי בכוונה עם ההצגות שלך? כי אם כן, אז אני מקווה שתשבור רגל. ולא במובן הטוב."

בן צוחק.
"והייתה עוד אחת היום. היא אמרה שהיא תגיע לכאן כדי לבעוט לי בביצים."

"היא צריכה להבין שרק האיומים שלי עובדים עלייך, היא מבזבזת את זמנה", בן אומר.

"הו, כן. 'אני אשבור את המפרקת שלכם בניחוחות בריטית.' מרגש", חיקיתי את הטון הכבד שלו והוא עצר בחריקה ברמזור הבא ונעץ בי מבט. הרמתי גבות.

"חבל שאין לי וידיאו שלך משקשק מפחד כשהיית במשרד שלי אחרי שאחותך ורובי חיטטו לי בקבצים", הוא אומר.

כיווצתי את שפתיי, "זה מעולם לא קרה", מחיתי בפשטות.

"ברור שלא, מתוק."

"אבל בכל זאת, לבחורה הזו יש אומץ. אני חושב שהיא באמת תבוא הנה ותחטיף לך אז הייתי מציע שתקח קצת צעד אחורה.", בן מוסיף ואני מגחך.

הוא עצר מול הבית שלי, שכמו שכבר ציינתי, נמצא כמה מטרים לפני הבית שלו.

"אם מדברים כבר על רובי הצרצר...", מלמלתי, עדיין בתוך הרכב.

"מה הוא עושה כאן?", שאלתי שוב, נועץ בו מבטים מחלון הרכב, מסתכל עליו יוצא מהבית שלנו במבט טיפה כעוס.