Fake invitation 〉fm sequel

2 〈 music box

2012.
שנתיים לפני כן.
קסידי.

היא כל כך קטנה, היא גודלת כל כך מהר. מרגיש לי כאילו אתמול ילדתי אותה והאחות האדמונית עטפה אותה בשמיכת בית חולים ורודה והחזקתי אותה בזרועותיי כשעינייה עצומות בשלווה.

"מזל טוב!" , קראנו אני ודין, נשפנו על שני הנרות והם כבו.
"אני לא מאמין שהיא כבר בת שנה", דין מלמל.
אחד הבלונים התפוצץ בטעות ופייטון נבהלה כל כך והתחילה לבכות.

"מי פיצץ הרגע את הבלון הזה? גברת הוואר, זו היית את?", אמא שלי מתפרצת.

הרמתי את פייטון וניסיתי להרגיע אותה בכך שטפחתי לה על הגב בעדינות.

"אמא, די, בבקשה", אמרתי, היא נאנחה ושתקה.

"קנינו לפייטון מתנה!", שרה, גברת הוואר, אומרת.

"הו, יופי", אמא שלי מגלגלת עיניים.

שרה מגישה לי קופסה עטופה בעטיפה צבעונית ואני מושיבה על ברכיי את פייטון ואנחנו קורעות את העטיפה באיטיות.

זו הייתה קופסת נגינה בצורת דובון ופייטון התחילה ללחוץ על הכפתורים שהשמיעו צלילים ושמות של כלי נגינה שונים.

"אני חושבת שהיא אוהבת את זה", מלמלתי כשהיא לוחצת על אותו כפתור מספר פעמים.

'פסנתר'
'פס-'
'פסנת-'
'פ-'
'פס-'
'פסנתר'

"זה יעשה לי כאב ראש", דין גיחך.
"לגמרי", אמרתי.

'גיטרה'
'גי-'
'גי-'
'גיטר-'
'גיט-'
'גיטרה'

"מחר אתה עובד?", שאלתי את דין והוא הנהן.
"הם שינו לי משמרת רק כי ביקשתי בשביל פייט. אבל אל תדאגי, הכרטיסי טיסה שלנו מגיעים מחר וכשאני אסיים לעבוד אני מיד אאסוף אותם", הוא אומר ונושק לשפתיי. חייכתי.

"בסדר", מלמלתי.
'חלי-'
'חליל'
'ח-'
'חליל'
'חל-'

"מגיע לנו קצת חופש הרי, רחוק מפה, רחוק מ...מהם", הוא אומר, זורק מבט להורים שלנו שדיברו ביניהם.
"מסכימה איתך", השבתי.

'צ'לו'
'צ'-'
'צ׳-'
'צ׳לו'
'צ׳ל-'

"כשהם הולכים, אנחנו זורקים את הדבר הזה, נכון?", דין לוחש לי ומביט בתיבת המוזיקה של פייטון ואני צוחקת ומהנהנת.
"זה יהיה הדבר הכי חכם לעשות."

"דין, קסידי, אני רוצה שתראו משהו", אבא שלי פתאום אומר ואנחנו מסיטים את מבטינו אליו.

'גיטרה'
'גי-'
'גיטר-'

"פייטון, אפשר?", אבא שלי מוסיף והקטנה מביטה בו בעיניים נרחבות ואז לוחצת פעם נוספת ׳גיטרה׳ ומשליכה את הצעצוע לרצפה ואני ודין מכווצים את עיניינו.

"תודה," אבא שלי צוחק.
"בכל מקרה, כמו שאתם כבר יודעים, אלי נמצא בשיקום כבר המון זמן, ושינוי באמת קרה", אמא שלי אמרה.

אבא שלי מתכופף ומוריד את שני החלקים שעליו הוא מניח את כפות רגליו ומניח אותן על הרצפה ואנחנו מביטים בו מופתעים.

רגליו רועדות כל רגע והוא מהדק את אחיזתו במשענת ואז נעמד, אך גופו עדיין נשען על הכיסא וידיו לא עוזבות את משענת הידיים.

"וואו, אבא!", קראתי.
הוא מחייך ואז חוזר לשבת ואמא שלי מסדרת את מושב הרגליים.

"אז כן, זה קרה בסופו של דבר", אבא שלי מוסיף ומושך בכתפיו.

"זה ממש נהדר, אני כל כך שמחה", קמתי לעברו וחיבקתי אותו.

"מי יודע, בסוף אתה גם תחזור ללכת", דין אומר ואבא שלי צוחק.

"מה שיכול להיות די מדהים, כי אני לא חושב שאם לא הייתה תאונה הייתי מצליח ללכת בגיל הזה בכל זאת", הוא אומר ואנחנו צוחקים.

כולם כבר עזבו, נשארנו רק אני, דין ופייטון בדירה שלנו.
"מחר אתה תאסוף את הכרטיסים שלנו?", שאלתי בזמן שקיפלתי בגדים שיצאו ממייבש הכביסה.
דין צפה בטלוויזיה. הוא הסית את מבטו אליי.

"כן.", הוא ענה.
"הפעם אני חכמה יותר ואנחנו נעצור בשתי מדינות כדי שלא תהיה לנו טיסה ארוכה מידיי." מלמלתי.

"כבר היית בעבר במלבורן?", הוא שואל.
"כן, הייתי", צחקקתי.
"וטסת ישירות לשם? עשרים ואחת שעות טיסה, וואו, לעזאזל" הוא צוחק.

"את בטוחה שאת רוצה אוסטרליה?", דין שואל, בפעם הרביעית השבוע.
"כן. חוץ מזה, לאמא שלי יש דירה ממש יפה שם, יהיה לנו מקום נחמד ללון בו בחודש שנשהה בו." אני עונה והוא מהנהן.

"יהיה לנו כיף", הוא אמר.

הייי
החלטתי להעלות פרק גם היום כי הוא קצר.
אז ככה, למי שלא זוכרת מי זה דין, הוא היה חבר טוב מהתיכון של קסידי והוא הופיע בפייק מאריג' בפרקים
31,58,59,65,66

ודבר שני:
העונה הזו בעצם מתחילה כביכול כמעט ארבע שנים מאז שקסידי והארי התגרשו, אבל שלושת הפרקים הראשונים מתארים את הארבע שנים האלו ויהיו מידיי פעם פלאשבקים במהלך ההמשך.

אז קיבלתן קצת על החיים של קסידי, הפרק הבא יהיה מנקודת המבט של הארי.
(פרק 4 כבר מתחיל מזמן הווה)

יש לכן ניחושים למה שקורה אצל הארי בשנים האלו?

אוהבתת