chapter 4

480 44 52
                                    

תגובה והצבעה?
קריאה מהנה~❤

"טאהיונג איך אתה שורד עם השותף החדש?" האדם מהצד השני של הקו צחקק,
"אני לא יודע איך אני אסתדר איתו, הוא אידיוט וילדותי כזה"
"תאמר את זה לבוס, אף אחד לא רוצה שיצוותו אותו עם מעצבן כזה"
"אמרתי לבוס, אני נמצא איתו ב3 משמרות השבוע"
"אכלת אותה!"

יבבות

"חכה רגע, אני צריך לנתק" אמר השותף והלך מהסלון אל תוך המסדרון
הוא ניסה להבין מאיפה מקור הרעש. והוא נכנס אל החדר של גאנגקוק.
היבבות נשמעו שוב, ואיתן גם משיכת אף.
השותף הוריד את השמיכה מהמיטה ונגלה למראה שהעלה בו גיחוך.
השותף שלו- פשוט בכה על המיטה.
איזה נקבה.
"היי" הוא בעט הוא עם רגלו "מ-מה" גאנגקוק הרים את ראשו, רואה את השותף שלו עומד ליד המיטה שלו.
"מה אתה בוכה כמו ילדה קטנה, תהיה גבר"
גאנגקוק השפיל את מבטו תוך כדי שהתיישב במיטה שלו. "לא עשינו הכרות רשמית עדיין" 
"א-אני ג'ון ג'אנגקוק..ואתה?" השותף הוציא חפיסת סגריות מהכיס שלו, פתח אותה ושם בפה, שנייה לאחר מכן
הוציא מצית והדליק את הסגריה שלו. הוא שאף את העשן לריאותיו והוציא את זה על פניו של גאנגקוק.
"אני קים טאהיונג"
"נעים להכיר.." אמר גאנגקוק והסתכל עליו, 'אני לא רוצה להשאר בדירה הזאת איתו'. 
"אני הולך" אמר גאנגקוק
"אתה לא מכיר את העיר"
"אני אכיר אותה עכשיו"
"ואם אתה תאבד?"
"אני- לא חשבת על זה, הא?" טאהיונג קטע אותו וציקצק בלשונו "תן לי את הטלפון שלך"
"למה לי?"
"כי ככה אמרתי"
"אבל-
טאהיונג לקח את הטלפון של גאנגקוק 'למה אין לו סיסמא, חסר אחריות שכמותו'. טאהיונג הוסיף את עצמו לאנשי הקשר שלו.
"אתה עדיין הולך?"
"כן" גאנגקוק אמר בקול שקט , לקח את הטלפון שלו חזרה מהיד של טאהיונג ויצא החוצה.
טאהיונג בינתיים נשאר בחדר של גאנגקוק , הוא פתח את המזוודה שלו, מחטט בדבריו. למה אין לו את זה פה?
אח..אני אקח משלי.
הוא נכנס אל חדרו והוציא מהארון
"הנה" אמר.
הוא פתח את דלת הדירה והסתכל על גאנגקוק, שחיכה למעלית.
הוא זרק עליו סוודר, "קר בחוץ" אמר ונעלם מאחורי הדלת.
גאנגקוק הסתכל עליו בשוק, "הוא הביא לי סוודר שלו?" שאל את עצמו.
המעלית נפתחה והוא נכנס פנימה, בפנים היו שלושה אנשים. אדם זקן עם מקל הליכה, הוא חייך חיוך חביב כשנכנסתי.
אישה בגיל העמידה עם סל קניות, וכמובן היה שם נער.
כי למה לא.
הוא היה נראה כל כך נחמד, חביב כזה.
הוא חייך אלי, היה לו גשר והפוני הבלונדיני שלו כיסה קצת את עיניו העגולות הכחולות.
הוא היה ילד יפה.
הוא נראה בגיל 16 או 15.. המעלית עלתה אל קומה שש ושבע.
הזקן החביב יצא האישה יצאה גם, הנער נשאר וירד בקומה 2.
יצאתי בקומת הקרקע וטיילתי בעיר הייתי בפארק שהיה די קרוב , זמן השהייה היה לא כמתוכנן, הייתי כמב שעות טובות בפארק.
לצערי החשיך מוקדם..ויכול להיות שאיבדתי את הדרך. המשכתי להסתובב בעיר , הייתי בתחנת הרכבת גם.
אני אחזור, אכשהו.. אני אמצא דרך!
לפחות אני עם טלפון-
פאק יש לי 15 אחוז..
הייתי ליד קניון ובניין אפור גדול. "לעזאזל.."
פתחתי את הטלפון שלי והסתכלתי על אנשי הקשר,
טאהיונג שם..
אני אתקשר אליו?
לא...אני אנסה למצוא את הדרך לפני!
אני לא צריך את עזרתו!
המשכתי לחפש את הדרך חזרה..והגעתי לסופר, קר בחוץ. שמתי את הסוודר שהוא הביא לי,
הוא נוח. יש לו את הריח שלו.
נכנסתי פנימה ופעמון צילצל מעלי.
בחנות עמדה אישה זקנה בדלפק, היא חייכה חיוך חמים .ועיניה המלכוסנות כמעט ולא נראו.
התייאשתי מהחיפושים. נמאס לי.
יצאתי מהחנות והתיישבתי על ספסל בחוץ
נהיה קר מרגע לרגע , והזמן עובר, אני צריך להגיע כבר לדירה.
אני משוטט כמו כלב אבוד, במשך יותר מדי זמן..
נשאר לי 3 אחוז..
עברו כמה שעות מאז שיצאתי מהדירה.
חייגתי אל טאהיונג
"האדם אליו חייגתם אנינו מחובר כעת, נסו פעם נוספת מאוחר יותר"

ניתקתי את השיחה והבלעתי ייפחת בכי, למה אני כזה רכרוכי ועלוב? , אז הוא כולה לא ענה..תהיה חזק גאנגקוק! פייטינג!
הטלפון שלי צילצל,
2

אחוז
"ה-הלו?" עניתי
"גון איפה אתה? למה לא חזרת!" 
הוא דואג..?
"אני נ-נאבדתי.."
"איפה אתה?"
"בחנות נוחות" קמתי מהספסל בכדי לקרוא את השלט , "חנות הנוחות של דא-יון" אמרתי
"תשאר על הקו"
"אוקי" המשכתי לבכות חרישית. אחוז 1.
"אני בדרך"
0 אחוז.. השיחה התנתקה.
גאנגקוק פחד להיות לבד שם , הוא לקח בקבוק מים שהיה בחנות. כמובן הוא שילם. ושתה את המים במהירות וכמעט נחנק.
עברו כמה דקות שהרגישו כמו נצח,
אני רוצה להגיע הביתה
למה הדאגתי ככה את טאהיונג? עכשיו הוא ישנא אותי יותר.
אני רוצה נודלס...
הסתכלתי שוב על השעון בקיר
השעה כבר 8 בערב.. למה אני משוטט כל כך הרבה זמן..
קול צופר מכונית נשמע ממרחק לא רב בכביש.
מישהו יצא ממכונית שחורה ונכנס אל החנות, לא ראיתי מי זה בגלל החושך. התקפלתי על הספסל, והנחתי את ראשי בין ברכי.
האדם התקדם אלי, הוא תפס בידי. "אל תאנוס אותי!" פחדתי על חיי, לא אשקר כמעט השתנתי מפחד.
"גון?" זה היה טאהיונג "מי ירצה לאנוס אותך ימגעיל" הוא צחק ואני? אני רק שתקתי. ספגתי.
ידעתי שהוא שונא..אבל הוא גם נגעל ממני?..

~~~~
#כולם אוהבים את טאהיונג
וגם רציתי להגיד תודה, לאחד מהקוראים שלי..
שוואלה מגיב המון ומצביע.
sariwinter1

ℍ𝕖𝕪 ℙ𝕒𝕣𝕥𝕟𝕖𝕣// Teakook✔︎Tempat cerita menjadi hidup. Temukan sekarang