"מה לעזאזל, לואי?! ברור שהבחור הזה רוצה אותך, אז תתקדם ותיתן לו לחבק אותך ככה!?"

"זה היה ידידותי -"

"טוב, זה לא נראה ידידותי כשהוא הסתכל למטה על התחת שלך בזמן שחיבק אותך!"

"ה-הוא הסתכל?"

"פאק, לואי, כן הוא הסתכל! אני אפילו לא רוצה להתחיל לחשוב על כל המהלכים שהוא עשה עליך במשמרת, אז אם המנוול לא יבין שאתה שלי אני אצטרך לדעת הוא יבין בדרך הקשה."

"טוב, אתה לא יכול פשוט להמשיך ולהרביץ למי שנחמד אליי! שנינו יודעים טוב מאוד שאני לא מחפש אף אחד אחר. אני יוצא איתך, בסדר?-"

"הוא נגע בך כמו שאני צריך לגעת בך! ואתה יודע מה יותר גרוע? אתה נותן לו. נתת לו לגעת בך -"

"לא עשיתי -"

"כן, לעזאזל עשית זאת! הוא חיבק אותך והצחיק אותך -"

"את כועסת בגלל שהוא הצחיק אותי?! הארי -"

"אני משתולל כי נתת לבחור הזה לגעת בך כשיש לך חבר! זה לא בסדר, לואי, כל כך לא בסדר!"

"הארי -"

"ואתה יודע מה? לעזאזל נמאס לי מזה. אתה רוצה שבנים אחרים יגעו בך? קדימה." הארי ירק בפניו בכעס, הוא לקח את מפתחות המכונית ויצא מהבית.

לואי היה בהלם, הוא היה קפוא במקומו עם דמעות בעיניים. הוא ניגש לאט אל הספה ונפל למטה, בוכה בשקט לתוך ידיו.

למה התכוון הארי כשאמר ש"נמאס לו מזה"? האם זה אומר שהם נפרדים? הוא קיווה שלא.

~

עברו שלוש שעות והארי עדיין לא חזר. לואי כסס ציפורניים, הוא היה מותש אבל הוא היה צריך להישאר ער עד שהארי יחזור הביתה.

בר ישב על הספה לידו, מילו ישן על ברכיו.

הוא הושיט את הטלפון שלו מהשולחן בסלון, השעה הייתה קצת אחרי שתים עשרה בלילה והוא ממש לא רצה להתקשר לאף אחד, אבל הוא היה צריך עזרה.

"שלום? לו, למה אתה מתקשר כל כך מאוחר?"

"ז-זאין, אני צריך את העזרה שלך."

"רגע, בכית? תגיד לי מה לא בסדר."

לואי בלע את הגוש בגרונו, "הארי ואני רבנו, והוא יצא החוצה. עברו שלוש-שעות והוא לא עונה לטלפון שלו."

"אני אהיה אצלך עם ליאם בעוד כמה דקות, בסדר? אנחנו באים."

"או-בסדר, תודה."

"נתראה בקרוב."

הם ניתקו, הוא שפשף את פניו פעם נוספת כדי להיפטר מהדמעות, בר ליטף את זרועו כדי לנסות לנחם אותו.

לואי ליטף מעט את ראשו והוריד את מילו מחיקו, משכיב אותו על הספה.

הוא הלך להביא לעצמו כוס מים, כל הבכי השאיר אותו עייף ובלי נוזלים.

A model and a fan-Larry /מתורגםWhere stories live. Discover now